מסכת עדיות, פרק ב, משנה ח

משנה ח: שְׁלשָׁה דְבָרִים אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, עַל שְׁנַיִם הוֹדוּ לוֹ וְעַל אֶחָד לֹא הוֹדוּ לוֹ. עַל סַנְדָּל שֶׁל סַיָּדִים, שֶׁהוא טָמֵא מִדְרָס. וְעַל שְׁיָרֵי תַנּוּר אַרְבָּעָה. שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים. שְׁלשָׁה. וְהוֹדוּ לוֹ. וְעַל אֶחָד לֹא הוֹדוּ לוֹ, עַל כִּסֵּא שֶׁנִּטְּלוּ שְׁנַיִם מֵחִפּוּיָיו זֶה בְּצַד זֶה, שֶׁרַבִּי עֲקִיבָא מְטַמֵּא וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין:

משנה ח: שְׁלשָׁה דְבָרִים אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, עַל שְׁנַיִם מהם הוֹדוּ לוֹ חכמים, וְעַל אֶחָד לֹא הוֹדוּ לוֹ. ותחילה מונה המשנה את השנים שהודו לו, עַל סַנְדָּל שֶׁל סַיָּדִים, והוא סנדל של עץ שנועלים הסיידים בשעת עבודתם, שלא ישרוף הסיד את עור רגליהם, שֶׁאם נעל זב את הסנדל, הוּא טָמֵא טומאת מִדְרָס, ואף על פי שטומאת מדרס שייכת רק בדבר שהוא דרך מלבוש, ואילו סנדל זה אינו עשוי ללבישה אלא להגנה על הרגל מהסיד, מכל מקום כיון שדרך הסייד להלך בסנדל זה בביתו, נחשב הוא כמלבוש, ומטמא טומאת מדרס. וְהדבר השני שהודו לו חכמים, עַל שְׁיָרֵי תַנּוּר שהם אַרְבָּעָה, כלומר, התנורים שלהם היו עשויים כמו מבנה עגול ללא תחתית, והקרקע שתחתיו משמשת כתחתית לתנור, וכל זמן שהתנור שלם וראוי לשימוש, הרי הוא מקבל טומאה, אך אם נשברו אותן דפנות ואינו ראוי לשימוש כלל, אינו מקבל טומאה, ועל זה אמר רבי עקיבא, שאם נשארו מדפנות התנור בגובה ארבעה טפחים, עדיין הוא מקבל טומאה, שֶׁבתחילה הָיוּ חכמים אוֹמְרִים שהשיעור הוא שְׁלשָׁה טפחים, וְהוֹדוּ לוֹ שהשיעור הוא ארבעה. וְעַל אֶחָד לֹא הוֹדוּ לוֹ, עַל כִּסֵּא שמקום המושב שלו עשוי מכמה לוחות של עץ, שֶׁנִּטְּלוּ שְׁנַיִם מֵחִפּוּיָיו – מהלוחות העשויים למושב זֶה בְּצַד זֶה, שֶׁרַבִּי עֲקִיבָא מְטַמֵּא – סובר שעדיין נחשב הוא 'כלי' המקבל טומאה, כי אף שאינו ראוי לישיבה, ראוי הוא להניח בו רימונים, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין, כיון שעיקרו עשוי לישיבה, ולאחר שניטלו חיפוייו אינו ראוי לישיבה, אין לו שם כלי.