מסכת עדיות, פרק ג, משנה ו

משנה ו: הַשְּׁבוּיָה אוֹכֶלֶת בַּתְּרוּמָה, דִּבְרֵי רַבִּי דוֹסָא. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, יֵשׁ שְׁבוּיָה אוֹכֶלֶת וְיֵשׁ שְׁבוּיָה שֶׁאֵינָהּ אוֹכֶלֶת. כֵּיצַד, הָאִשָּׁה שֶׁאָמְרָה נֵשְׁבֵּיתִי וּטְהוֹרָה אָנִי, אוֹכֶלֶת, שֶׁהַפֶּה שֶׁאָסַר הוּא הַפֶּה שֶׁהִתִּיר. וְאִם יֵשׁ עֵדִים שֶׁנִּשְׁבֵּית, וְהִיא אוֹמֶרֶת טְהוֹרָה אָנִי, אֵינָהּ אוֹכֶלֶת:

כשם שכהן אוכל בתרומה, כך אשת כהן אוכלת בתרומה, אמנם, אשת כהן שנאסרה לבעלה, וכגון שנבעלה לגוי, כשם שנאסרת לבעלה כך נפסלת לאכול בתרומה. משנתנו דנה באופן שיש ספק בדבר:
הַשְּׁבוּיָה – אשת כהן שנשבתה ביד הגויים, אוֹכֶלֶת בַּתְּרוּמָה, ואין חוששים שמא בא עליה הגוי ואסרה לכהונה וממילא לתרומה, דִּבְרֵי רַבִּי דוֹסָא. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, יֵשׁ שְׁבוּיָה האוֹכֶלֶת בתרומה, וְיֵשׁ שְׁבוּיָה שֶׁאֵינָהּ אוֹכֶלֶת בתרומה, כֵּיצַד, הָאִשָּׁה שֶׁאָמְרָה לבית דין מעצמה נֵשְׁבֵּיתִי, וּטְהוֹרָה אָנִי, כיון שלא היה ידוע לנו כלל שנשבתה, אלא אנו יודעים זאת מפיה, והיא עצמה אומרת שעל אף שנשבתה טהורה היא, הרי זו אוֹכֶלֶת בתרומה, שֶׁהַפֶּה שֶׁאָסַר ואמר 'נשביתי', הוּא הַפֶּה שֶׁהִתִּיר ואמר 'טהורה אני'. וְאִם יֵשׁ עֵדִים שֶׁנִּשְׁבֵּית, וְהִיא אוֹמֶרֶת טְהוֹרָה אָנִי, כיון שאנו יודעים מכח העדים שנשבתה, חוששים שמא נטמאה, ואינה נאמנת בדבריה שטהורה היא, ואֵינָהּ אוֹכֶלֶת.