מסכת עדיות, פרק ג, משנה ה

משנה ה: הַקֶּלַע שֶׁבֵּית קִבּוּל שֶׁלָּהּ אָרוּג, טְמֵאָה. וְשֶׁל עוֹר, רַבִּי דוֹסָא בֶּן הַרְכִּינַס מְטַהֵר וַחֲכָמִים מְטַמְּאִין. נִפְסַק בֵּית אֶצְבַּע שֶׁלָּהּ, טְהוֹרָה. בֵּית הַפְּקִיעַ שֶׁלָּהּ, טְמֵאָה:

משנה ה: הַקֶּלַע שמשתמשים בו לקליעת אבנים למרחק, שֶׁבֵּית קִבּוּל שֶׁלָּהּ, שבו מניחים את האבן לקליעה, אָרוּג – עשוי מאריגת חוטים, טְמֵאָה – הקלע כולו מקבל טומאה, כיון שאותו בית קיבול העשוי אריג נחשב ככלי, ומחשיב את הקלע כולו ככלי. וְאם היה אותו בית קיבול של האבן שֶׁל עוֹר, רַבִּי דוֹסָא בֶּן הַרְכִּינַס מְטַהֵר, כיון ששיעור העור לקבל טומאה הוא חמשה על חמשה טפחים, ובבית קיבול אין שיעור זה, ואף שמשמש העור כבית קיבול לאבן, סובר הוא שאין שימוש זה מחשיבו ככלי, מאחר ואינו עשוי להחזיק את האבן לזמן רב, אלא רק לצורך השלכתה למרחק. וַחֲכָמִים מְטַמְּאִין, כיון שאותו בית קיבול של עור נחשב כלי, ומחמתו הקלע כולו מקבל טומאה. נִפְסַק בֵּית אֶצְבַּע שֶׁלָּהּ – אם נחתך מהקלע אותה לולאה שבה מכניסים את האצבע כדי לקלוע את האבן, טְהוֹרָה, כיון שעתה אי אפשר להשתמש בקלע לקליעת אבנים, ובטל ממנו שם כלי. אך אם נפסק בֵּית הַפְּקִיעַ שֶׁלָּהּ, שאלו הם חוטים הקשורים בקלע ומשמיעים קול הכאה באויר בעת הקליעה, טְמֵאָה, כיון שגם ללא חוטים אלו ניתן לקלוע אבנים בקלע, ולא בטל ממנו שם כלי.