יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

מסכת עדיות, פרק ג, משנה ט

משנה ט: אַרְבָּעָה דְבָרִים רַבָּן גַּמְלִיאֵל מְטַמֵּא, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין. כִּסּוּי טֶנִי שֶׁל מַתָּכוֹת שֶׁל בַּעֲלֵי בָתִּים, וּתְלוּי הַמַּגֵרֵדוֹת, וְגָלְמֵי כְלֵי מַתָּכוֹת, וְטַבְלָא שֶׁנֶּחְלְקָה לִשְׁנָיִם. וּמוֹדִים חֲכָמִים לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל, בְּטַבְלָא שֶׁנֶּחְלְקָה לִשְׁנַיִם, אֶחָד גָּדוֹל וְאֶחָד קָטָן, הַגָּדוֹל טָמֵא וְהַקָּטָן טָהוֹר:

משנה ט: אַרְבָּעָה דְבָרִים רַבָּן גַּמְלִיאֵל מְטַמֵּא, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין, א. כִּסּוּי טֶנִי שֶׁל מַתָּכוֹת שֶׁל בַּעֲלֵי בָתִּים – 'טני' הוא כלי מתכת שמניחים בו גרוטאות ושברי ברזל, ויש לו מכסה העשוי גם הוא ממתכת, ולדעת רבן גמליאל המכסה טמא כיון שיש לו בית קיבול, ואילו לדעת חכמים הוא טהור כיון שאינו משמש להנחת דברים, אלא ככיסוי בלבד, ואין לו שם 'כלי'. ב.  וּתְלוּי הַמִּגְרָדוֹת – מגרדות של מתכת הנמצאות במרחץ, ותולים אותם על גבי מסמרים של מתכת, ולדעת רבן גמליאל אותו מסמר מקבל טומאה, כיון שלפעמים שולפים אותו מהקיר ומשתמשים בו בפני עצמו, ואילו לדעת חכמים אינו מקבל טומאה כיון שעיקר שימושו כשהוא מחובר לקרקע, והרי הוא כקרקע. ג. וְגָלְמֵי כְלֵי מַתָּכוֹת – כלי מתכת שאינו גמור עדיין, וצריך הוא שיוף או הוספת ידית וכדומה, לדעת רבן גמליאל הוא נחשב כלי ומקבל טומאה, מאחר והוא ראוי לשימוש גם עתה, ואילו לדעת חכמים אין הוא מקבל טומאה כיון שעדיין לא נגמרה מלאכתו. ד. וְטַבְלָא של חרס שֶׁנֶּחְלְקָה לִשְׁנָיִם – לשני חלקים שוים, שלדעת רבן גמליאל יתכן ששני החלקים שוים בגודלם, וממילא לשניהם יש חשיבות של כלי ומקבלים טומאה, ולדעת חכמים אי אפשר לצמצם שיהיו שני החלקים שוים לגמרי, ובודאי אחד מהם הוא המועט ואין לו חשיבות, וכיון שאין ידוע מי הוא הקטן, ועיקר טומאה זו של כלי חרס שאין לו בית קיבול היא רק מדרבנן, לכן מספק שני החלקים טהורים. וּמוֹדִים חֲכָמִים לְרַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּטַבְלָא שֶׁנֶּחְלְקָה לִשְׁנַיִם, ונראה בבירור שאֶחָד החלקים גָּדוֹל וְאֶחָד קָטָן, שהַגָּדוֹל טָמֵא וְהַקָּטָן טָהוֹר.

 

"אֵין הַגָּלֻיּוֹת מִתְכַּנְּסוֹת אֶלָּא בִּזְכוּת הַמִּשְׁנָיוֹת. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוֹאִיל וְאַתֶּם מִתְעַסְּקִים בַּמִּשְׁנָה כְּאִילּוּ אַתֶּם מַקְרִיבִים קָרְבָּן". (ויקרא רבה)