יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד
יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

מסכת עדיות, פרק ד, משנה ה

משנה ה: כֶּרֶם רְבָעִי, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵין לוֹ חֹמֶשׁ וְאֵין לוֹ בִעוּר. ובֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, יֶשׁ לוֹ חֹמֶשׁ וְיֶשׁ לוֹ בִעוּר. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, יֶשׁ לוֹ פֶרֶט וְיֶשׁ לוֹ עוֹלֵלוֹת, וְהָעֲנִיִּים פּוֹדִים לְעַצְמָן. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, כֻּלּוֹ לַגָּת:

להבנת משנתנו יש להקדים כמה הקדמות: א. נאמר בתורה (ויקרא יט כג-כד) "וְכִי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ וּנְטַעְתֶּם כָּל עֵץ מַאֲכָל וַעֲרַלְתֶּם עָרְלָתוֹ אֶת פִּרְיוֹ שָׁלֹשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים לֹא יֵאָכֵל, וּבַשָּׁנָה הָרְבִיעִת יִהְיֶה כָּל פִּרְיוֹ קֹדֶשׁ הִלּוּלִים לַה'", כלומר, שיש להעלות את הפירות של השנה הרביעית לירושלים, ולאכלם שם בטהרה. ואם רוצה לאכול את הפירות מחוץ לירושלים, צריך לפדותם. ב. לגבי מעשר שני נאמר בתורה (דברים כו יג) "בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ מִן הַבַּיִת", והיינו שיש מצוה לבערם בערב שביעי של פסח שבשנה שאחרי הפרשתם [והיינו בשנה הרביעית והשביעית], וכן נאמר לגבי מעשר שני (דברים כז לא) "וְאִם גָּאֹל יִגְאַל אִישׁ מִמַּעַשְׂרוֹ חֲמִשִׁיתוֹ יֹסֵף עָלָיו", ללמד שהפודה מעשר שני של עצמו חייב להוסיף עליו חומש. ג. נאמר בתורה לגבי מתנות עניים (ויקרא יט י) "וְכַרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל וּפֶרֶט כַּרְמְךָ לֹא תְלַקֵּט לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם", ללמד שיש להשאיר בכרם את הענבים הבודדים הנושרים בעת הבצירה, וכן את האשכולות המכונים 'עוללות', שאין להם 'כתף' ולא 'נטף', שהם הענבים שבצידי האשכול ובקצהו התחתון. אמנם מצוה זו היא רק בכרם של הדיוט, ולא של גבוה.

 משנה ה: כֶּרֶם רְבָעִי – כרם ענבים בשנתו הרביעית, והוא הדין לשאר פירות בשנה הרביעית, שיש מצוה להעלותם לירושלים ולאוכלם בטהרה, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, דין הפירות הללו אינו דומה לדין פירות מעשר שני, ולכן אם בא לפדותם חוץ לירושלים, אֵין לוֹ חֹמֶשׁ – אינו צריך להוסיף חומש, וְאֵין לוֹ בִעוּר – וכן אין מצוה לבער פירות אלו, בשונה מפירות מעשר שני שיש בהם מצות ביעור. ובֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, כיון שגם לגבי פירות אלו של השנה הרביעית נאמר בתורה לשון 'קדש', יש ללמוד את דין הפירות הללו מדין פירות מעשר שני, ולכן יֶשׁ לוֹ חֹמֶשׁ – הפודה פירות אלו צריך להוסיף עליהם חומש, וְיֶשׁ לוֹ בִעוּר – יש בהם מצוות ביעור, בדומה לפירות מעשר שני.

מחלוקת נוספת: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, כרם זה של השנה הרביעית, יֶשׁ לוֹ פֶרֶט וְיֶשׁ לוֹ עוֹלֵלוֹת – מצוה על בעל הבית להותיר את מתנות העניים, שהם הפרט והעוללות שבכרם, ככל עצי הדיוט, וְהָעֲנִיִּים פּוֹדִים לְעַצְמָן כדי שיהיה מותר להם לאכול את הפירות מחוץ לירושלים, ומעלים את המעות לירושלים, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, כיון שפירות אלו קדושים אין בהם מצוות מתנות עניים, אלא כֻּלּוֹ לַגָּת – דורך בעל הבית את כל הענבים ליין, ומעלה הכל לירושלים, ואין לעניים חלק בפירות אלו.

 

"אֵין הַגָּלֻיּוֹת מִתְכַּנְּסוֹת אֶלָּא בִּזְכוּת הַמִּשְׁנָיוֹת. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוֹאִיל וְאַתֶּם מִתְעַסְּקִים בַּמִּשְׁנָה כְּאִילּוּ אַתֶּם מַקְרִיבִים קָרְבָּן". (ויקרא רבה)