המשך משנה ו: הַסָּךְ בְּשֶׁמֶן טָהוֹר וְנִטְמָא, יָרַד וְטָבַל, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מְנַטֵּף, טָהוֹר. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, כְּדֵי סִיכַת אֵבֶר קָטָן. וְאִם הָיָה שֶׁמֶן טָמֵא מִתְּחִלָּתוֹ, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, כְּדֵי סִיכַת אֵבֶר קָטָן. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, מַשְׁקֶה טוֹפֵחַ. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם בֵּית הִלֵּל, טוֹפֵחַ וּמַטְפִּיחַ:
המשך משנה ו: אדם טמא, הַסָּךְ את גופו בְּשֶׁמֶן טָהוֹר, וְנִטְמָא השמן מחמת מגע גופו, ויָרַד וְטָבַל, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מְנַטֵּף עדיין שמן טמא, שהרי אין המים מעבירים את כל השמן מבשרו, והשמן עצמו אינו נטהר בטבילה במקוה [שאין שום משקה הנטהר במקוה חוץ ממים], מכל מקום האדם עצמו טָהוֹר, כיון ששמן זה בטל הוא לגופו, וכיון שגופו נטהר אין באותו מעט שמן חשיבות כדי לטמא אותו. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אפילו אם נשאר על גופו מעט שמן, נשאר הוא בטומאתו, אלא אם כן נשאר כל כך מעט שיש בו רק כְּדֵי סִיכַת אֵבֶר קָטָן, שזו אצבע קטנה של תינוק בן יומו, ששמן מועט כל כך בטל הוא לגופו, ואינו מטמאו. וְאִם הָיָה זה שֶׁמֶן טָמֵא מִתְּחִלָּתוֹ, כלומר, שלא נטמא השמן ממגע גופו, אלא סך האדם את גופו בשמן טמא, באופן זה החמירו חכמים יותר, כדי שלא יאמרו בני אדם ששמן טמא נטהר בטבילה במקוה, ולכן, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אם נשאר על גופו רק כְּדֵי סִיכַת אֵבֶר קָטָן, הרי הוא טהור, אך אם נשאר יותר מכך, הרי הוא טמא. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אפילו אם לא נשאר משקה בעין כלל, ואף לא בשיעור של סיכת אבר קטן, אלא רק מַשְׁקֶה טוֹפֵחַ – בשרו לח מהשמן, טהור, אבל אם יש בו טופח על מנת להטפיח, כלומר שהלחות שבבשרו גדולה עד כדי שאם יגע באצבעו תהיה גם האצבע לחה מהשמן, הרי הוא טמא. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם בֵּית הִלֵּל, אפילו אם היתה הלחות בשיעור של טוֹפֵחַ וּמַטְפִּיחַ גם כן טהור, ורק אם היתה הלחות של השמן יתירה על שיעור זה, הרי הוא טמא.
