מסכת עירובין, פרק ג, שיעור 36

משנה

במשנה הקודמת הובאה מחלוקת רבי אליעזר וחכמים בדין יום טוב שחל סמוך לשבת, האם עושה עירוב אחד או שני עירובין. משנתנו עוסקת בדין שני ימים טובים של ראש השנה, האם אפשר לעשות לשני הימים שני עירובין: רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, רֹאשׁ הַשָּׁנָה, שֶׁהָיָה יָרֵא האדם שֶׁמָּא תִּתְעַבֵּר – שמא יעברו בית דין את חודש אלול, ויהיו שני ימים טובים של ראש השנה, ואותו אדם צריך ללכת ביום הראשון למזרח וביום השני למערב, מְעָרֵב אָדָם שְׁנֵי עֵירוּבִין – רשאי להניח שני עירובי תחומין, אחד במזרח ואחד במערב, וְאוֹמֵר, (אִם) עֵירוּבִי בַּיום הרִאשׁוֹן יהא לְמִזְרָח, ובַּשֵּׁנִי יהא לְמַעֲרָב. וכן יכול לומר בהיפך, שבָּרִאשׁוֹן יהא עירובי לְמַעֲרָב, ובַּשֵּׁנִי יהא עירובי לְמִזְרָח. וְכן יכול להניח עירוב אחד, ולומר, (אִם) עֵירוּבִי יהא רק בַּיום הרִאשׁוֹן, ואילו בַּשֵּׁנִי הֲרֵינִי כִבְנֵי עִירִי. וְכן יכול לומר (אם) עֵירוּבִי יהא רק בַּשֵּׁנִי, ואילו בָּרִאשׁוֹן הֲרֵינִי כִבְנֵי עִירִי. וְלֹא הוֹדוּ לוֹ חֲכָמִים, אלא אם הניח עירוב בערב היום הראשון, קנה שביתה לשני הימים, ואם לא הניח עירוב בערב היום הראשון, אינו יכול לערב ליום השני. ובגמרא יבואר טעם מחלוקתם.

גמרא

מבררת הגמרא, מַאן – מי הם 'חֲכָמִים' המוזכרים במשנתנו, הסוברים שאי אפשר לחלק את שני הימים של ראש השנה, דעת רַבִּי יוֹסִי היא, דְּסָבַר רבי יוסי, דִּשְׁנֵי יָמִים שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה, קְדֻשָּׁה אַחַת הֵן, וטעמו, שאין שני ימים אלו קדושים רק מספק, אלא לפעמים הם קדושים בתורת ודאי, שֶׁהֲרֵי אִם בָּאוּ עֵדִים ביום הראשון מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה, לאחר שהוקרב תמיד של בין הערביים ושרו עליו הלויים שיר של יום חול, ומעידים שראו אמש את הלבנה, ולדבריהם יום זה, שהוא ל' באלול, הוא ראש השנה, מכל מקום אין מקדשים את אותו היום בקדושת ראש חדש וראש השנה, ואמנם אף שיודעים בית דין שכבר לא יקדשו יום זה, מכל מקום נוֹהֲגִים אוֹתוֹ הַיּוֹם קֹדֶשׁ, כיון שכבר התחיל בקדושה [מאחר ובתחילתו לא ידעו מתי יבואו העדים, ומספק שמא יבואו לפני הקרבת התמיד, ויקדשוהו, נהגו בו קודש מתחילתו], וּלְמָחָר קֹדֶשׁ, כיון שזהו ראש השנה האמיתי, ובאופן זה נהגו יומיים קודש שלא מתוך ספק, אלא אף שידעו [מזמן מנחה ולמעלה] שמחר יהיה ראש השנה, מכל מקום המשיכו לנהוג ביום הראשון קדושה, נמצא איפוא שיומיים אלו קדושים, האחד מן התורה והשני מדרבנן, ולא רק מחמת הספק, וכיון שכך נחשב הוא כקדושה אחת, ואי אפשר לחלק את עירובו לשנים.

פוסק הרי"ף: וְכֵן הֲלָכָה, שאין אפשרות להניח עירובין חלוקים לשני הימים של ראש השנה. אֲבָל בִּשְׁנֵי יָמִים טוֹבִים שֶׁל גָּלֻיּוֹת – שנוהגים בחוץ לארץ בכל הימים הטובים, מוֹדֶה רַבִּי יוֹסִי לַחֲכָמִים שֶׁהֵן שְׁתֵּי קְדֻשּׁוֹת, כִּדְבָעִינַן לְמֵימַר קַמָּן – כמו שיבואר להלן.

משנה

וְעוֹד דין אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, כלכלה [-סל] של פירות טבל, שרוצה האדם להפריש מהם תרומות ומעשרות בראש השנה, והדבר אסור ביום טוב, מַתְנֶה אָדָם עַל הַכַּלְכָּלָה בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן – מפריש האדם תרומות ומעשרות מהכלכלה על תנאי, ואומר, אם היום הוא יום טוב האמיתי, לא תחול ההפרשה עד הערב, שהוא חול. ואם היום הוא חול, תחול ההפרשה עכשיו, וְאוֹכְלָהּ – אוכל את פירות הכלכלה בַּיום השֵּׁנִי של ראש השנה, כיון שממה נפשך חלה ההפרשה, או בראשון או בכניסתו של השני.

וְכֵן בֵּיצָה שֶׁנּוֹלְדָה בָּרִאשׁוֹן, תֵּאָכֵל בַּשֵּׁנִי, כי אף שביצה שנולדה ביום טוב אסורה בו ביום, הרי בשני ימים טובים של ראש השנה יש בודאי יום אחד שהוא חול, וממילא כשנולדה בראשון מותרת בדני ממה נפשך, אם הראשון היה חול, הרי לא נאסרה מעולם, ואם הראשון היה קודש, הרי השני חול, ומותרת בו. וְלֹא הוֹדוּ לוֹ חֲכָמִים, כיון שהם סוברים ששני ימים טובים של ראש השנה קדושה אחת הן, וכמו שהתבאר.