מסכת עירובין, פרק ה, שיעור 61
שנינו במשנה, 'הָיָה מוֹדֵד וּבָא וְהִגִּיעַ לְגַיְא או לגדר, מבליעו וחוזר למידתו' וְכוּ'. מדייקת הגמרא, מִדְּקָתָּנֵי – מכך שנקטה המשנה לשון 'חוֹזֵר לִמְדִידָתוֹ', והיינו שהתרחק ממקום המדידה הראשון, מִכְלָל – משמע מכך דְּאִם אֵינוֹ יָכוֹל לְהַבְלִיעוֹ, לאותו גיא או הר, בחבל שבידו, כיון שרוחבם יותר מחמישים אמה, הוֹלֵךְ ומתרחק עד שמגיע לְמָּקוֹם שֶׁהוּא יָכוֹל לְהַבְלִיעוֹ, והיינו מקום שאין רוחב הגיא או ההר חמישים אמה, וּמַבְלִיעוֹ – ומודד שם עד שעובר את השיעור שכנגד הגיא או ההר, וְצוֹפֶה כְּנֶגֶד מִדָּתוֹ – ומשווה את מדידתו כנגד מקום המדידה שממנו התחיל למדוד, וְחוֹזֵר למקומו ומודד משם והלאה עד שמגיע לאלפיים אמה.
הגמרא מבארת שדין זה, הרמוז במשנתנו, נשנה בברייתא בפירוש: תְּנֵינָא – שנינו במשנתנו בדרך רמז, לְהָא דְּתָנוּ רַבָּנָן – לדין זה ששנו חכמים בברייתא בפירוש, הָיָה מוֹדֵד, וְהִגִּיעַ לְגַיְא, אִם יָכוֹל לְהַבְלִיעוֹ בְּחֶבֶל שֶׁל חֲמִשִּׁים אַמָּה, מַבְלִיעוֹ, וְאִם לָאו, שהגיא רחב באותו מקום יותר מחמישים אמה, הוֹלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁיָּכוֹל לְהַבְלִיעוֹ, וּמַבְלִיעוֹ, וְצוֹפֶה וְחוֹזֵר לְמִדָּתוֹ.
מוסיפה הברייתא דינים נוספים [שלא הובאו במשנתנו], וְאִם הָיָה אותו גַּיְא, הרחב יותר מחמישים אמה, מְעֻקָּם – נמשך לכל אורך אותו צד של העיר, ומתעקם לצד השני, ונמצא שאין שום מקום בגיא שאינו רחב חמישים אמה, שיהא ניתן למדוד כנגדו את התחום, מְקַדֵּר וְעוֹלֶה, מְקַדֵּר וְיוֹרֵד, והיינו כמו שהתבאר במשנתנו, שמודדים את השיפוע של הגיא, אך עושים זאת בחבל קצר של ארבע אמות, כאשר העומד למטה מחזיקו סמוך ללבו, והעומד למעלה מחזיקו סמוך לרגליו, ובכך ממעטים את האלכסון.
דין נוסף: הִגִּיעַ במדידתו לְכֹתֶל, אֵין אוֹמְרִים יִקֹּב אֶת הַכֹּתֶל, כלומר שימדוד אותו מדידה מדויקת כאילו היה נקב בכותל, וזאת יעשה על ידי שיעמיד מקלות ארוכים משני צידיו וימתח את חבל המדידה מזה לזה (תוספות), אֶלָּא אוֹמְדוֹ בעיניו ומשער את רוחבו, וְהוֹלֵךְ לוֹ להמשיך במדידתו, לפי שלא החמירו חכמים במדידת תחומין.
מוסיפה הגמרא, וְאִי נִיחָא תַּשְׁמִישְׁתֵיהּ – אם נח להשתמש על גב אותו כותל, כלומר, שאינו בנוי בשיפוע חד, אלא כגבעה קטנה שניתן להלך עליה, מוֹדְדוֹ מְדִידָה יָפָה – יש למדוד אותו מדידה רגילה, על ידי שעולים עליו ומודדים אותו כפי שמודדים קרקע ישרה.
הגמרא מבארת עתה באילו אופנים ניתן למדוד את הגיא או את הכותל על ידי הבלעה: אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר שְׁמוּאֵל, לֹא שָׁנוּ דינים אלו, שאם אי אפשר להבליע את עומק הגיא במדידה אחת, מקדר ויורד ומקדר ועולה, אֶלָּא באופן שֶׁאֵין חוּט הַמִּשְׁקֹלֶת יוֹרֵד כְּנֶגְדוֹ – רק באופן שהמדרון או הגובה אינם תלולים מאד, אלא אם העומד בשפת הגיא או בראש הכותל אוחז בידו חוט ארוך עם משקולת תלויה בקצהו, אין המשקולת יורדת למטה בקו ישר, אלא מתעקמת עם שיפוע דפנות הגיא. אַבָל אם המדרון תלול עד כדי כך שחוּט הַמִּשְׁקֹלֶת יוֹרֵד כְּנֶגְדוֹ בקו ישר, ואי אפשר להבליע את הגיא כולו במדידה אחת של חמשים אמה, מוֹדְדוֹ מְדִידָה יָפָה – הרי הוא יורד לקרקעית הגיא ומודד את רוחב הקרקעית, ואילו את דפנות הגיא אינו מודד כלל, אף לא על ידי קידור.
מבררת הגמרא, וְכַמָּה עָמְקוֹ שֶׁל גַּיְא – עד איזה עומק של גיא נאמר דין זה, שאם דפנותיו ישרות לגמרי אין מודדים את דפנותיו כלל. אָמַר רַב יוֹסֵף, עד אַלְפַּיִם אמה, שאם אינו עמוק אלפיים אמה ודפנותיו ישרות, אין מודדים אותן. אבל אם יש בעומקו אלפים אמה, אף שיכול להבליעו בחבל של חמשים אמה, צריך למדוד גם את עומקו בתוך מידת התחום, ואם אינו יכול להבליעו, מקדר ויורד ומקדר ועולה. [והטעם לכך, כיון שאלפיים אמה הוא שיעור חשוב של תחום שבת, ואי אפשר להבליעו ולא למודדו כלל (לבוש)].
אֵיתִיבֵיהּ אַבַּיֵּי – הקשה אביי על דברי רב יוסף, שנינו בברייתא, אם היה הגיא עָמֹק מֵאָה אַמָּה, וְרָחָב חֲמִשִּׁים אמה, מַבְלִיעוֹ במדידת חבל אחת, וְאִם לָאו, אלא היה עומקו יותר ממאה אמה, אֵין מַבְלִיעוֹ, אלא מודדו על ידי קידור [והטעם לשיעור זה, כיון שחצר המשכן היתה באורך מאה אמה, ושיעור גדול מכך הוא כבר שיעור חשוב, שאי אפשר להבליעו (ריטב"א)]. מתרצת הגמרא, הוּא – רב יוסף, דְּאָמַר שעד אלפיים אמה יכול להבליעו, סובר כְּדעת אֲחֵרִים, דְּתַנְיָא – שכך שנינו בברייתא, אֲחֵרִים אוֹמְרִים, אֲפִלּוּ היה הגיא עָמֹק אַלְפַּיִם אמה וְרָחָב חֲמִשִּׁים, מַבְלִיעוֹ.
הגמרא מביאה לשון אחרת בשיטת רב יוסף: אִיכָּא דְּאָמְרֵי – יש שאמרו כך מימרא זו, אָמַר רַב יוֹסֵף, אֲפִלּוּ היה הגיא עמוק יוֹתֵר מֵאַלְפַּיִם, מבליעו. תמהה הגמרא, כְּמַאן – כדעת מי סובר רב יוסף, והרי אין זה לֹא כְּרַבָּנָן, האומרים שרק עד שיעור מאה אמה רשאי להבליעו, וְלֹא כַּאֲחֵרִים, האומרים שעד שיעור אלפים אמה, ולא יותר. מתרצת הגמרא, הָתָם – שם, בברייתא, שלדברי הכל אין מבליעים יותר מאלפיים אמה [ונחלקו על שיעור שבין מאה לאלפיים], היינו בְּאופן שֶׁאֵין חוּט הַמִּשְׁקֹלֶת יוֹרֵד כְּנֶגְדוֹ, וכיון שיש שיפוע לגיא, ראוי למודדו. אבל הָכָא – כאן, בביאורו של רב יוסף לברייתא, מדובר בְּאופן שֶׁחוּט הַמִּשְׁקֹלֶת יוֹרֵד כְּנֶגְדוֹ, וכיון שהמדרון תלול כל כך, אפילו יותר מאלפיים אמה אין צורך למודדו.
מבררת הגמרא, מה שאמרנו 'וְאִם חוּט הַמִּשְׁקֹלֶת יוֹרֵד כְּנֶגְדוֹ', שאז מבליע אפילו יותר מאלפיים אמה, הרי לא מסתבר שהכוונה שמשפת הגיא ועד קרקעיתו תהיה הזוית ישרה לגמרי, עַד כַּמָּה – מהו האורך שאם חוט המשקולת יורד כנגדו, רשאי להבליע את הגיא כולו במדידתו. אָמַר אַבַּיֵּי, וְכֵן תָּנֵי [-שנה בברייתא] רָמִי בַּר יְחֶזְקֵאל, עד אַרְבַּע אַמּוֹת, שאם משפת הגיא ועד ארבע אמות למטה משם יש זוית ישרה, שחוט המשקולת יורד כנגדה, אף שאחר כך יש שיפועים גדולים יותר בהמשך הגיא, כיון שאת אותם ארבע אמות אי אפשר לרדת ולמדוד, אנו דנים את הגיא כולו כמקום שאינו נמדד, ומבליעו בחבל של חמישים אמה (רשב"א בפירושו הראשון).
שנינו במשנה, 'הִגִּיעַ לְהַר, מַבְלִיעוֹ, וְחוֹזֵר לְמִדָּתוֹ'. אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ [-בנו] דְּרַב נָתָן, לֹא שָׁנוּ דין זה, שאם אינו יכול להבליע את ההר במדידתו צריך לקדר בעליה וירידה, אֶלָּא בְּהַר ששיפועו נוח, הַמִּתְלַקֵּט עֲשָׂרָה טְפָחִים מִתּוֹךְ חָמֵשׁ – שעולה גובהו עשרה טפחים במהלך חמש אמות. אֲבָל בְּהַר הַמִּתְלַקֵּט עֲשָׂרָה טְפָחִים מִתּוֹךְ אַרְבַּע אמות, והיינו ששיפועו חד יותר, שבתוך הליכה של ארבע אמות כבר עולה גובהו בעשרה טפחים, אף אם אינו יכול להבליעו בחבל אחד אינו צריך לקדר, אלא אוֹמְדוֹ בעיניו, כמה רוחבו, וְהוֹלֵךְ לוֹ. פוסק הרי"ף, וְכֵן הִלְכְתָא.
(ספר יוחסין)
