מסכת פרה, פרק ה, משנה ד

משנה ד: שְׁפוֹפֶרֶת שֶׁחֲתָכָהּ לְחַטָּאת, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, יַטְבִּיל מִיָּד. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, יְטַמֵּא וְיַטְבִּיל. הַכֹּל כְּשֵׁרִים לְקַדֵּשׁ, חוּץ מֵחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן. רַבִּי יְהוּדָה מַכְשִׁיר בְּקָטָן, וּפוֹסֵל בְּאִשָּׁה וּבְאַנְדְּרוֹגִינוֹס:

משנה ד: התבאר לעיל (פ"ג מ"ז) שכיון שלדעת הצדוקים אם נטמא הכהן העומד לשרוף את הפרה האדומה צריך לטבול ולהמתין לערב, ואילו חכמים דרשו מהפסוקים שטמא שנטהר (ומכונה 'טבול יום') יכול לעסוק בשריפתה מיד, קודם הערב שמש, תיקנו שמטמאים את השורף את הפרה, וטובל, ושורף את הפרה בו ביום, כדי לבטל את דעת הצדוקים, ומחמת כן אף כל הכלים שמשמשים לאפר פרה אדומה יש צורך שיהיו 'טבולי יום', ומשנתנו עוסקת בענין זה. שְׁפוֹפֶרֶת – קנה חלול, שֶׁחֲתָכָהּ והוציא מתוכה את מה שבתוכה לתקנה לְצורך מי חַטָּאת, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אין צורך לטמאו, אלא יַטְבִּיל מִיָּד, כיון שאף בכלי כזה יש חשש טומאה, שמא ניתז רוק מפיו של האומן שתיקן את הקנה, ובדרך כלל אומן זה הוא עם הארץ, וטימא את הקנה, וכשמטבילו עתה הרי הכלי 'טבול יום', ומשתמש בו מיד, ודי בכך כדי להוציא מליבם של צדוקים (ואף שטומאה זו אינה צריכה כלל הערב שמש, הרי מפני חומרת מי חטאת החשיבו זאת כטומאת טמא מת ביום השביעי, שצריך הערב שמש, ואם העוסק באפר הפרה צריך הערב שמש, כדעת הצדוקים, אף כלי זה היה צריך הערב שמש). ורַבִּי יְהוֹשֻׁעַ חולק ואוֹמֵר, יְטַמֵּא תחילה את הכלי, כדי שיהא צריך טבילה מדאורייתא, וְיַטְבִּיל, וישתמש בו מיד, כדי שיהיה היכר לכך שמותר להשתמש בכלי שנטבל בו ביום ולא העריב שמשו, ושלא כדברי הצדוקים, אך אם לא יטמאנו אלא רק יטבילנו, אין בכך היכר כל כך, כיון שכלים שנגמרו בטהרה, אף שצריכים הטבלה משום חומרת מי חטאת, אינם צריכים כלל הערב שמש.

הַכֹּל כְּשֵׁרִים לְקַדֵּשׁ – לתת את אפר הפרה האדומה לתוך המים החיים שנשאבו לכלי, ואפילו אשה או עבד כנעני ואנדרוגינוס (שיש לו סימני זכר וסימני נקבה), חוּץ מֵחֵרֵשׁ, שׁוֹטֶה, וְקָטָן, שאין להם דעת (וכיון שנאמר לגבי אסיפת האפר לשון 'והניח', דרשו שיש צורך במי שיש בו דעת להניח, וכיון שמיד לאחר מכן נאמר קידוש מי חטאת באפר זה, דרשו שרק מי שכשר לאיסוף האפר כשר גם לקידוש המים). רַבִּי יְהוּדָה מַכְשִׁיר בְּקָטָן, כיון שלגבי איסוף האפר כתוב 'ואסף' בלשון יחיד, ואילו לגבי קידוש מי חטאת נאמר 'ולקחו', בלשון רבים, לרבות שאף הפסולים לאיסוף האפר כשרים לקידוש מי חטאת, וּפוֹסֵל בְּאִשָּׁה וּבְאַנְדְּרוֹגִינוֹס, כיון שכתוב לשון 'ונתן', ולא 'ונתנה', למעט את האשה, וכן את האנדרוגינוס, שהוא ספק אשה.