מסכת פרה, פרק ה, משנה ט

משנה ט: שְׁתֵּי אֲבָנִים שֶׁהִקִּיפָן זוֹ לָזוֹ וַעֲשָׂאָן שֹׁקֶת, וְכֵן שְׁתֵּי עֲרֵבוֹת, וְכֵן הַשֹּׁקֶת שֶׁנֶּחְלְקָה, הַמַּיִם שֶׁבֵּינֵיהֶם אֵינָן מְקֻדָּשִׁין. עֲשָׂאָן בְּסִיד אוֹ בְגִפְסִים וְהֵן יְכוֹלוֹת לְהִנָּטֵל כְּאַחַת, הַמַּיִם שֶׁבֵּינֵיהֶם מְקֻדָּשִׁין:

משנה ט: שְׁתֵּי אֲבָנִים, שֶׁהִקִּיפָן – סמכן זוֹ לָזוֹ, וַעֲשָׂאָן שֹׁקֶת אחת, וכגון שלאבן אחת היו שלש דפנות, וסמך לה אבן נוספת המשמשת כדופן רביעית, וביניהן רווח מועט, וסתם את אותו רווח בטיט, וְכֵן שְׁתֵּי עֲרֵבוֹת (-קערות גדולות) שסמכן זו לזו, ויש ביניהן סדק דק, וְכֵן הַשֹּׁקֶת שֶׁנֶּחְלְקָה לשני חלקים וחזר וסמכן יחד וסתם את הסדק בטיט, אף שבכל האופנים הללו אין המים יוצאים מהכלי, מכל מקום כיון שהמקום שבו יש רק טיט אינו נחשב ככלי, הַמַּיִם שֶׁבֵּינֵיהֶם, באותו המקום ששם הטיט, אֵינָן מְקֻדָּשִׁין. אבל אם עֲשָׂאָן – חיברם בְּסִיד אוֹ בְגִפְסִים (-מין סיד), שזהו חיבור חזק, וְעל ידי חיבור זה הֵן יְכוֹלוֹת לְהִנָּטֵל כְּאַחַת, הרי הם ככלי אחד גדול, וגם הַמַּיִם שֶׁבֵּינֵיהֶם מְקֻדָּשִׁין.