מסכת שבת, הקדמה, שיעור 2
ל"ט אבות מלאכות
כפי שיפורט באריכות בפרק שביעי, יש ל"ט מלאכות האסורות בשבת. מלאכות אלו מחולקות לשלש קבוצות: א. עניני הכנת מאכלים הגדלים בקרקע, והם י"א מלאכות, מ'הזורע', ועד 'האופה'. ב. מלאכות השייכות בצידת בעלי חיים והשימוש בהם, והם כ' מלאכות, מ'הגוזז את הצמר', ועד 'המחתך' את עור הצבי. ג. מלאכות נוספות שהיו במשכן, והם כתיבה ומחיקה, בנין וסתירה, כיבוי והבערה, מכה בפטיש ומוציא מרשות לרשות.
מלבד אבות המלאכות עצמן, יש לכל מלאכה 'תולדות', והיינו מעשים הדומים ל'אב המלאכה', ואף הם אסורים מן התורה כמו האב עצמו.
איסורי 'שבות' בשבת
מלבד ל"ט המלאכות ותולדותיהן, גזרו חכמים איסורים נוספים ושונים ביום השבת, כהרחקה לאדם שלא יכשל באיסורי תורה. איסורים אלו מכונים 'שבות', ונאסרו רק בשבת עצמה, ולא בבין השמשות, ואף דיניהם מבוארים במסכת זו. יש להוסיף שבבית המקדש לא גזרו חכמים איסורים אלו, כיון שהכהנים זריזים וזהירים, ולא יבואו להכשל באיסורי שבת, ועל זה אמרו 'אין שבות במקדש'.
השכיח בגזירות חכמים בשבת הוא איסור טלטול מוקצה, וכך היא לשון הרמב"ם בענין איסור זה: "אסרו חכמים לטלטל מקצת דברים בשבת כדרך שהוא עושה בחול. ומפני מה נגעו באיסור זה, אמרו, ומה אם הזהירו נביאים וציוו שלא יהיה הילוכך בשבת כהילוכך בחול, ולא שיחת השבת כשיחת החול, שנאמר 'ודבר דבר', קל וחומר שלא יהיה טלטול בשבת כטלטול בחול, כדי שלא יהיה כיום חול בעיניו, ויבוא להגביה ולתקן כלים מפינה לפינה או מבית לבית או להצניע אבנים וכיוצא בהן, שהרי הוא בטל ויושב בביתו, ויבקש דבר שיתעסק בו, ונמצא שלא שבת ובטל הטעם שנאמר בתורה למען ינוח".
כללי לשונות החיוב והפטור
כל מקום שאמרו במסכת זו 'חייב', היינו שאם עבר עבירה זו במזיד, והיו עדים על כך והתרו בו קודם המעשה, חייב סקילה. ואם היה שוגג, חייב קרבן חטאת. וכל מקום שכתוב 'פטור' היינו שאין על כך עונש מיתה או קרבן, אך הדבר אסור. ובמקום שכתוב 'מותר', היינו שהוא מותר לכתחילה, ללא חשש.
(ספר יוחסין)
