מסכת שבת, הקדמה, שיעור 3
משנה
יְצִיאוֹת הַשַּׁבָּת – הוצאות מרשות לרשות האסורות בשבת, שְׁתַּיִם – יש שתי הוצאות האסורות מן התורה, שֶׁיחד עם שתי ההוצאות האסורות מדרבנן, הֵן אַרְבַּע, בִּפְנִים – לאדם העומד בתוך רשות היחיד. וּשְׁתַּיִם נוספות מן התורה, שֶׁהֵן אַרְבַּע, יחד עם השתים האסורות מדרבנן, בַּחוּץ – לאדם העומד ברשות הרבים.
עתה מביאה המשנה דוגמאות להוצאות מרשות לרשות האסורות מן התורה, לצורך כך נקטה אופנים שונים שבכולם עומד העני ברשות הרבים כשהסל בידו, ובעל הבית עומד ברשות היחיד ונותן לו מתנה:
כֵּיצַד, מבארת המשנה עתה את אופני החיובים של העומד 'בחוץ': הֶעָנִי עוֹמֵד בַּחוּץ – ברשות הרבים, וּבַעַל הַבַּיִת בִּפְנִים – ברשות היחיד, פָּשַׁט [-הושיט] הֶעָנִי אֶת יָדוֹ לִפְנִים, לתוך רשות היחיד, וְנָתַן את הסל שבידו לְתוֹךְ יָדוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת, נמצא שעקר העני את הסל מרשות הרבים, והניחו ברשות היחיד. אוֹ שֶׁנָּטַל העני מִתּוֹכָהּ – מתוך ידו של בעל הבית את המתנה, וְהוֹצִיא את המתנה לרשות הרבים, נמצא שעקר מרשות היחיד והניח ברשות הרבים, הֶעָנִי חַיָּב מיתה במזיד, וחטאת בשוגג, שהרי עקר והניח. וּבַעַל הַבַּיִת פָּטוּר לגמרי, שהרי לא עשה דבר, ואפילו מדרבנן לא עבר כל איסור [כלומר, איסור של שבת, אך עובר משום 'לפני עיור לא תתן מכשול' (ר"ן)].
עתה מבארת המשנה את אופני החיובים מן התורה של העומד 'בפנים': פָּשַׁט בַּעַל הַבַּיִת אֶת יָדוֹ לַחוּץ – לרשות הרבים, וְנָתַן את המתנה לְתוֹךְ יָדוֹ שֶׁל עָנִי, נמצא שעקר מרשות היחיד והניח ברשות הרבים, אוֹ שֶׁנָּטַל את הסל מִתּוֹכָהּ – מתוך ידו של העני, וְהִכְנִיס לתוך הבית, נמצא שעקר מרשות הרבים והניח ברשות היחיד, בַּעַל הַבַּיִת חַיָּב מיתה במזיד וחטאת בשוגג, שהרי עקר והניח. וְהֶעָנִי פָּטוּר לגמרי, שהרי לא עשה כלום.
עתה מבארת המשנה את ארבעת האופנים האסורים מדרבנן,: פָּשַׁט [-הושיט] הֶעָנִי אֶת יָדוֹ לִפְנִים– לתוך הבית עם הסל, הרי עקר מרשות הרבים, וְנָטַל בַּעַל הַבַּיִת מִתּוֹכָהּ את הסל והניח ברשות היחיד, נמצא שבהכנסה זו עשה העני עקירה שהיא חצי מלאכה, ובעל הבית עשה הנחה שהיא חצי מלאכה. אוֹ שֶׁפשט העני את ידו הריקה לתוך הבית, ונָּתַן בעל הבית לְתוֹכָהּ את המתנה, הרי עקר בעל הבית, וְהוֹצִיא העני את המתנה לרשות הרבים, וגם בהוצאה זו עשה כל אחד חצי מלאכה בעל הבית את העקירה והעני את ההנחה, שְׁנֵיהֶם פְּטוּרִין ממיתה או מקרבן, כיון שכל אחד מהם עשה חצי מלאכה, ומלאכה זו אסורה רק מדרבנן. הרי יש כאן שני אופנים של עקירות האסורות מדרבנן, באופן הראשון העני עשה את העקירה, ובאופן השני בעל הבית עשה את העקירה.
עתה מבארת המשנה עוד שני אופנים האסורים מדרבנן: פָּשַׁט בַּעַל הַבַּיִת אֶת יָדוֹ לַחוּץ – לרשות הרבים, עם המתנה בידו, הרי עקרה מרשות היחיד, וְנָטַל הֶעָנִי מִתּוֹכָהּ – מתוך ידו של בעל הבית, והניח ברשות הרבים. אוֹ שֶׁפשט בעל הבית את ידו הריקה לחוץ, ונָּתַן העני את הסל לְתוֹכָהּ – לתוך ידו של בעל הבית, הרי עקר מרשות הרבים, וְהִכְנִיס בעל הבית את הסל לרשות היחיד, והניחו שם, שְׁנֵיהֶם פְּטוּרִין מן התורה, והדבר אסור מדרבנן, הרי אלו עוד שני אופני איסורים מדרבנן של עקירה, באופן הראשון יש איסור לבעל הבית שעקר את המתנה מרשות היחיד, ובאופן השני יש איסור לעני שעקר את הסל מרשות הרבים.
(ספר יוחסין)
