מסכת שבת, פרק ג, שיעור 73

הגמרא מבארת באילו אופנים מותר להחזיר את הקדירה על גבי האש: אָמַר רַבִּי זְרִיקָא, אָמַר רַבִּי אַמִּי, אָמַר רַבִּי תַּדַּאי, לֹא שָׁנוּ דין זה, שמותר להחזיר את הקדירות בשבת על גבי האש, אֶלָּא באופן שֶׁעוֹדָן בְּיָדוֹ, אֲבָל אם הִנִּיחָן עַל גַּבֵּי קַרְקַע, אָסוּר להחזירן, כיון שבאופן זה נראה כמבשל לכתחילה.

תנאי נוסף: אָמַר רַבִּי חִזְקִיָּה מִשְּׁמֵיהּ [-משמו] דְּאַבַּיֵי, הָא דַּאֲמָרָן – דין זה שאמרנו, שאם עוֹדָן בְּיָדוֹ מֻתָּר להחזירם ולהניחם על גבי האש, לֹא אֲמָרָן – לא אמרנו כן אֶלָּא באופן שֶׁבשעה שהסיר את הקדירה מהאש היתה דַּעְתּוֹ לְהַחֲזִיר, אֲבָל אֵין דַּעְתּוֹ [-אם לא היתה דעתו] לְהַחֲזִיר, אָסוּר. מִכְּלָל – משמע מכך, דְּאִם הִנִּיחָם עַל גַּבֵּי קַרְקַע, אַף עַל פִּי שֶׁהיתה דַּעְתּוֹ לְהַחֲזִיר, אָסוּר.

בָּעֵי [-הסתפק] רַבִּי יִרְמְיָה, תְּלָאָן לקדירות בְּמַקֵּל, כך שאינן בידו וגם אינן על גבי קרקע, מַהוּ – מה דינן, האם מותר להחזירן. הִנִּיחָן עַל גַּבֵּי מִטָּה, שאין זה מקום קבוע להנחת הקדירה, מַהוּ – האם נחשב הדבר כהנחה על גבי הקרקע, או כמחזיקן בידו. אומרת הגמרא, תֵּיקוּ – דינים אלו נשארו עומדים בספק, ולא נפשטו.

ספק נוסף, בָּעֵי רַב אַשִׁי, פִּנָּן – העביר האדם את המים הרותחים מִמֵּחַם שהיה על גבי האש, לְמֵחַם אחר, מַהוּ – מה הדין, האם מותר להחזיר את המים שבמיחם השני על האש, מאחר וגם עד עתה היו על גבי האש, או שהדבר אסור, כיון שאינו מחזירם באותו כלי שהיו בו, תֵּיקוּ – דין זה נשאר עומד בספק, ולא נפשט.

משנה

במשנה הקודמת התבאר שמותר להשהות בשבת תבשיל על כירה שהסיקוה בקש ובגבבא, אבל כשהסיקוה בגפת ועצים אסור עד שיגרוף. משנתנו מבארת את דין התנור:

תַּנּוּר, הבנוי באופן שהוא רחב למטה וצר למעלה, כדי להרבות את החום, שֶׁהִסִּיקוּהוּ בְּקַשׁ אוֹ בִּגְבָבָא, אף על פי שבדרך כלל אין הם נעשים גחלים, מכל מקום לֹא יִתֵּן – לא ישהה קדירה בשבת, בֵּין מִתּוֹכו – בין אם מניח את הקדירה בתוך התנור, ובֵּין אם מניחה מֵעַל גַּבָּיו.

כִּפָּה – כעין כירה, אלא שיש בה מקום רק לשפיתת קדירה אחת, שֶׁהִסִּיקוּהָ בְּקַשׁ וּבִגְבָבָא, הֲרֵי הִיא כְּכִירַיִם, ומותר להשהות על גבה קדירה. אך אם הסיקוה בְּגֶפֶת אוֹ בְּעֵצִים, הֲרֵי הִיא כְּתַנּוּר, ואסור להשהות על גבה אפילו אם גרף וקטם, ובגמרא יבואר טעמו של דין זה.

גמרא

הגמרא מביאה ברייתא בענין תנור שהוזכר במשנתנו: תָּנוּ רַבָּנָן – שנו חכמים בברייתא, תַּנּוּר שֶׁהִסִּיקוּהוּ בְּקַשׁ אוֹ בִּגְבָבָא, אֵין סוֹמְכִין לוֹ קדירה, להשהותה בסמוך לו, כדי שתשאר חמה. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שאין משהים עַל גַּבָּיו, שהחום רב יותר מאשר בסמיכה. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שאין משהים בְּתוֹכוֹ, שהחום גדול עוד יותר. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאין משהין עליו  אם הִסִּיקוּהוּ בְּגֶפֶת אוֹ בְּעֵצִים אפילו אם הוא גרוף או קטום, שהרי באלו יש יותר חשש חיתוי.