מסכת שבת, פרק ז, משנה ב
משנה ב: אֲבוֹת מְלָאכוֹת אַרְבָּעִים חָסֵר אֶחָת הַזּוֹרֵעַ וְהַחוֹרֵשׁ וְהַקּוֹצֵר וְהַמְעַמֵּר הַדָּשׁ וְהַזּוֹרֶה הַבּוֹרֵר הַטוֹחֵן וְהַמְרַקֵּד וְהַלָּשׁ וְהָאוֹפֶה הַגּוֹזֵז אֶת הַצֶּמֶר הַמְלַבְּנוֹ וְהַמְנַפְצוֹ וְהַצּוֹבְעוֹ וְהַטווֶֹה וְהַמֵּסֵךְ וְהָעוֹשֶׂה שְׁנֵי בָתֵּי נִירִין וְהָאוֹרֵג שְׁנֵי חוּטִין וְהַפּוֹצֵעַ שְׁנֵי חוּטִין הַקּוֹשֵׁר וְהַמַתִּיר וְהַתּוֹפֵר שְׁתֵּי תְפִירוֹת הַקּוֹרֵעַ עַל מְנָת לִתְפֹּר שְׁתֵּי תְפִירוֹת הַצָּד צְבִי הַשּׁוֹחֲטוֹ וְהַמַּפְשִׁיטוֹ הַמּוֹלְחוֹ וְהַמְעַבֵּד אֶת עוֹרוֹ וְהַמּוֹחֲקוֹ וְהַמְחַתְּכוֹ הַכּוֹתֵב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת וְהַמּוֹחֵק עַל מְנָת לִכְתֹּב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת הַבּוֹנֶה וְהַסּוֹתֵר הַמְכַבֶּה וְהַמַּבְעִיר הַמַּכֶּה בַפַּטִישׁ הַמּוֹצִיא מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת הֲרֵי אֵלּוּ אֲבוֹת מְלָאכוֹת אַרְבָּעִים חָסֵר אֶחָת:
משנה ב: כפי שהתבאר במשנה הקודמת, העובר על כמה מלאכות מחמת שלא ידע שהיום שבת, חייב רק חטאת אחת. אבל מי שיודע ששבת היום, אך לא ידע שמלאכות אלו אסורות, חייב חטאת על כל מלאכה שעשה. משנתנו מונה את מיני המלאכות השונות שנאסרו בשבת. אף שבתורה לא פורטו המלאכות האסורות בשבת, אך מסמיכות הפסוקים, בהם נכתב שאין לבנות את המשכן בשבת, למדו חכמים שהמלאכות החשובות שהיו בעשיית המשכן הן המלאכות האסורות בשבת. משנתנו מונה את 'אבות המלאכות', כלומר המלאכות העיקריות שהיו מלאכות חשובות בעשיית המשכן, שיש להן 'תולדות', כלומר מלאכות נוספות הדומות להן, ואסורות גם הן.
אֲבוֹת מְלָאכוֹת, אַרְבָּעִים חָסֵר אֶחָת, ואלו הן, הַזּוֹרֵעַ. וְהַחוֹרֵשׁ. וְהַקּוֹצֵר. וְהַמְעַמֵּר – אוסף את היבול שגדל בקרקע, כגון העושה עומרים מהתבואה. הַדָּשׁ – הדורס על גרעיני התבואה כדי להפרידם מהקליפה. וְהַזּוֹרֶה את התבואה לרוח, כדי שהקליפות הקלות יעופו ברוח, והגרעינים הכבדים יפלו במקומם לארץ. הַבּוֹרֵר את הפסולת מתוך האוכל. הַטוֹחֵן. וְהַמְרַקֵּד – מנפה את הקמח. וְהַלָּשׁ את העיסה. וְהָאוֹפֶה. הַגּוֹזֵז אֶת הַצֶּמֶר מהבהמה. הַמְלַבְּנוֹ – מכבסו במים לנקותו. וְהַמְנַפְצוֹ – מפריד לחוטים את חתיכת הצמר, על ידי חבטות במקל או על ידי מסרק, וְהַצּוֹבְעוֹ. וְהַטווֶֹה את הצמר לחוטים.
[הקדמה קצרה להבנת שתי המלאכות הבאות: אריגת בגד נעשית על ידי שמותחים את חוטי ה'שְׁתִי', ומעבירים ביניהם לסירוגין את חוט ה'עֵרֶב', כשחוט השְׁתִי הראשון מעליו, השני תחתיו וכן הלאה, לסירוגין. כדי להקל על העברת חוטי הערב בין חוטי השְׁתִי, היו מותחים את חוטי השְׁתִי בשתי מערכות, שבכל אחת מהן טבעות מיוחדות להעברת חוטי השְׁתִי, כך שכל החוטים הזוגיים היו במערכה אחת והלא זוגיים במערכה שניה, ולאחר העברת חוט הערב בין שתי המערכות היו מחליפים את מקומם של המערכות, ומעבירים שוב את חוט הערב ביניהם, וכך נוצרת אריגת הבד].
וְהַמֵּסֵךְ – המותח את חוטי השְׁתִי מצד לצד. וְהָעוֹשֶׂה שְׁנֵי בָתֵּי נִירִין – עושה שתי טבעות או שתי לולאות להעביר בתוכן את חוטי השְׁתִי, וְהָאוֹרֵג שְׁנֵי חוּטִין – מעביר פעמיים את חוט הערב בין חוטי השְׁתִי. וְהַפּוֹצֵעַ – מפרק מהאריגה שְׁנֵי חוּטִין של ערב, מבין חוטי השְׁתִי.
הַקּוֹשֵׁר. וְהַמַתִּיר. וְהַתּוֹפֵר שְׁתֵּי תְפִירוֹת. הַקּוֹרֵעַ עַל מְנָת לִתְפֹּר שְׁתֵּי תְפִירוֹת. הַצָּד צְבִי. הַשּׁוֹחֲטוֹ. וְהַמַּפְשִׁיטוֹ – מפשיט את עורו. הַמּוֹלְחוֹ, וְהַמְעַבֵּד אֶת עוֹרוֹ [בגמרא מבואר שמליחת העור ועיבודו זו מלאכה אחת, ויש להוסיף כאן מלאכת 'משרטט', שמסמן על העור היכן יש לחותכו]. וְהַמּוֹחֲקוֹ – מחליקו על ידי גירוד השערות מהעור בכלי ברזל. וְהַמְחַתְּכוֹ לפי המידה הנצרכת. הַכּוֹתֵב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת. וְהַמּוֹחֵק עַל מְנָת לִכְתֹּב שְׁתֵּי אוֹתִיּוֹת. הַבּוֹנֶה. וְהַסּוֹתֵר על מנת לבנות באותו מקום. הַמְכַבֶּה. וְהַמַּבְעִיר. הַמַּכֶּה בַפַּטִישׁ – עושה דבר שהוא גמר מלאכה, אפילו זו הכאה קטנה בפטיש כדי להחליק את העקמימות שבכלי, כיון שזהו גמר מלאכת הכלי, הרי זו מלאכה. הַמּוֹצִיא מֵרְשׁוּת לִרְשׁוּת – מרשות היחיד לרשות הרבים, או להיפך. הֲרֵי אֵלּוּ אֲבוֹת מְלָאכוֹת אַרְבָּעִים חָסֵר אֶחָת:
הוֹאִיל וְאַתֶּם מִתְעַסְּקִים בַּמִּשְׁנָה כְּאִילּוּ אַתֶּם מַקְרִיבִים קָרְבָּן".
(ויקרא רבה)
