מסכת שבת, פרק ז, משנה א

משנה א: כְּלָל גָּדוֹל אָמְרוּ בַשַּׁבָּת כָּל הַשּׁוֹכֵחַ עִקַּר שַׁבָּת וְעָשָׂה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה בְּשַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָאת אֶחָת הַיּוֹדֵעַ עִקַּר שַׁבָּת וְעָשָׂה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה בְּשַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה חַיָּב עַל כָּל שַׁבָּת וִשַׁבָּת הַיּוֹדֵעַ שֶׁהוּא שַׁבָּת וְעָשָׂה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה בְּשַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה חַיָּב עַל כָּל אַב מְלָאכָה וּמְלָאכָה הָעוֹשֶׂה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה מֵעֵין מְלָאכָה אַחַת אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָאת אֶחָת:

משנה א: משנתנו עוסקת בדינו של אדם שעבר פעמים רבות על חילול שבת בשוגג, במלאכות שונות, ובשבתות שונות, באילו אופנים חייב קרבן אחד על כל חילולי השבת, ובאיזה אופן חייב קרבן על כל פעם ופעם שחילל את השבת: כְּלָל גָּדוֹל אָמְרוּ בַשַּׁבָּת, כָּל הַשּׁוֹכֵחַ עִקַּר שַׁבָּת – שכח לגמרי שיש מצוה לשמור את קדושת השבת, ואסור לעשות בו מלאכות, וְעָשָׂה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה בְּשַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה, אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָאת אֶחָת, כיון שהקרבן בא על ה'שגגה', והיא השכחה, וכיון שהיתה לו רק שכחה אחת, שמחמתה עבר על מלאכות רבות בשבתות רבות, מביא חטאת אחת.

הַיּוֹדֵעַ עִקַּר שַׁבָּת – יודע וזוכר שיש מצוות שבת בתורה, וְעָשָׂה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה בְּשַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה, מתוך ששגג בכמה שבתות, שלא זכר ששבת היום, חַיָּב עַל כָּל שַׁבָּת וִשַׁבָּת, ואין זו נחשבת 'שכחה אחת', כיון שבודאי נודע לו באמצע השבוע שעברה השבת, אלא שלא נזכר במלאכות שעשה, ולכן אין מחשיבים זאת כאילו כל השבתות שחילל הם שכחה אחת, אלא כל שבת היא שכחה בפני עצמה, וחייב עליה קרבן חטאת בפני עצמו.

הַיּוֹדֵעַ שֶׁיום זה הוּא שַׁבָּת, אך לא ידע שמלאכות מסוימות אסורות בשבת, וּמחמת כן עָשָׂה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה בְּשַׁבָּתוֹת הַרְבֵּה, נמצא שכל מלאכה היא 'שכחה' בפני עצמה, אך מה שעבר על אותה מלאכה כמה פעמים בכמה שבתות אין זה אלא שכחה אחת, ולכן חַיָּב חטאת עַל כָּל אַב מְלָאכָה וּמְלָאכָה, ואף אם עבר על אותה מלאכה בשבתות רבות, כיון שהשכחה היא אחת, מביא חטאת אחת על אותה מלאכה.

הָעוֹשֶׂה מְלָאכוֹת הַרְבֵּה מֵעֵין מְלָאכָה אַחַת, כגון אב מלאכה ותולדותיה של אותה מלאכה, מחמת שנעלם ממנו איסור מלאכה זו, אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָאת אֶחָת על אותה מלאכה ותולדותיה, שהכל נחשב כשכחה אחת.