מסכת שבת, פרק ט, משנה ו

משנה ו: פִּלְפֶּלֶת כָל שֶׁהִיא וְעִטְרָן כָל שֶׁהוּא מִינֵי בְשָׂמִים וּמִינֵי מַתְּכוֹת כָל שֶׁהֵן מֵאַבְנֵי הַמִּזְבֵּחַ וּמֵעֲפַר הַמִּזְבֵּחַ מֶקֶק סְפָרִים וּמֶקֶק מִטְפְּחוֹתֵיהֶם כָל שֶׁהֵן שֶׁמַּצְנִיעִין אוֹתָן לְגָנְזָן רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַף הַמּוֹצִיא מִמְּשַׁמְּשֵׁי עֲבוֹדָה זָרָה כָל שֶׁהוּא שֶׁנֶּאֱמַר וְלֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם:

משנה ו: שיעור ההוצאה של פִּלְפֶּלֶת – מין תבלין, שיעורו בכָל שֶׁהִיא, לפי שמשתמשים בו להעביר ריח רע מהפה. וְעִטְרָן, שיעורו בכָל שֶׁהוּא, שמרפאים בו כאב חצי הראש. מִינֵי בְשָׂמִים וּמִינֵי מַתְּכוֹת, שיעורם בכָל שֶׁהֵן, כיון שהם ראויים לריח טוב, ולהכנת כלי מתכת קטן.

מֵאַבְנֵי הַמִּזְבֵּחַ וּמֵעֲפַר הַמִּזְבֵּחַ, מֶקֶק סְפָרִים – ספרים שנרקבו, וּמֶקֶק מִטְפְּחוֹתֵיהֶם – ומטפחות של הספרים שנרקבו, שיעורם בכָל שֶׁהֵן, כיון שֶׁמַּצְנִיעִין אוֹתָן כדי לְגָנְזָן. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף הַמּוֹצִיא מִמְּשַׁמְּשֵׁי עֲבוֹדָה זָרָה, השיעור הוא בכָל שֶׁהוּא, שֶׁנֶּאֱמַר 'וְלֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם', ו'מאומה' היינו אפילו משהו, וכשמוציאו מביתו מקיים מצוה זו.