מסכת שבת, פרק ט, משנה ז

משנה ז: הַמּוֹצִיא קֻפַּת הָרוֹכְלִין אַף עַל פִּי שֶׁיֶּשׁ בָּהּ מִינִין הַרְבֵּה אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָאת אֶחָת זֵרְעוֹנֵי גִנָּה פָּחוֹת מִכַּגְּרוֹגֶרֶת רַבִּי יְהוּדָה (בֶּן בְּתֵירָא) אוֹמֵר חֲמִשָּׁה זֶרַע קִשּׁוּאִין שְׁנַיִם זֶרַע דְּלוּעִין שְׁנַיִם זֶרַע פּוֹל הַמִּצְרִי שְׁנַיִם חָגָב חַי טָהוֹר כָל שֶׁהוּא מֵת כַּגְּרוֹגֶרֶת צִפֹּרֶת כְּרָמִים בֵּין חַיָּה בֵּין מֵתָה כָל שֶׁהִיא שֶׁמַּצְנִיעִין אוֹתָהּ לִרְפוּאָה רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אַף הַמּוֹצִיא חָגָב חַי טָמֵא כָל שֶׁהוּא שֶׁמַּצְנִיעִין אוֹתוֹ לַקָּטָן לִשְׂחֹק בּוֹ:

משנה ז: הַמּוֹצִיא קֻפַּת הָרוֹכְלִין, המחולקת למדורים שונים, בהם יש מיני בשמים שמוכרים הרוכלים לנשים, אַף עַל פִּי שֶׁיֶּשׁ בָּהּ [-בקופה זו] מִינִין הַרְבֵּה, אֵינוֹ חַיָּב אֶלָּא חַטָאת אֶחָת, ואינו חייב על כל מין ומין בפני עצמו, כיון שכולם כלולים בקופה אחת, והרי זו כהוצאה אחת.

המוציא זֵרְעוֹנֵי גִנָּה, אף שהם ראויים לאכילת אדם, ושיעור מאכל אדם הוא בגרוגרת, כיון שהם עומדים לזריעה, שיעורם בפָּחוֹת מִכַּגְּרוֹגֶרֶת, כיון שאף בשיעור זה יש להם חשיבות לענין זריעה, ושיעורם הוא קרוב לגרוגרת [ויש אומרים ששיעורם בכזית]. רַבִּי יְהוּדָה (בֶּן בְּתֵירָא) חולק ואוֹמֵר, שיעור הוצאת זרעוני גינה הוא חֲמִשָּׁה זרעונים, שזהו שיעור קטן יותר, ואף בזה חייב.

ממשיכה המשנה לפרט את שיעוריהם של מיני זרעונים שונים: זֶרַע קִשּׁוּאִין, שהוא זרע חשוב, שיעור הוצאתו בשְׁנַיִם – שני זרעונים. זֶרַע דְּלוּעִין, אף הוא שיעורו בשְׁנַיִם. זֶרַע פּוֹל הַמִּצְרִי, שְׁנַיִם.

המוציא חָגָב חַי טָהוֹר – כשר לאכילה, שיעורו בכָל שֶׁהוּא, לפי ששומרים אותו עבור ילד קטן, לשחק בו. מֵת, הרי הוא ככל מאכל אדם, ששיעורו כַּגְּרוֹגֶרֶת.

צִפֹּרֶת כְּרָמִים – מין עוף המצוי בין הדקלים הצעירים [ויש אומרים שזהו מין חגב], בֵּין חַיָּה בֵּין מֵתָה, שיעורה בכָל שֶׁהִיא, לפי שֶׁמַּצְנִיעִין אוֹתָהּ לִרְפוּאָה, ויש לה חשיבות אפילו בשיעור קטן. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אַף הַמּוֹצִיא חָגָב חַי טָמֵא, שיעורו בכָל שֶׁהוּא, כיון שֶׁמַּצְנִיעִין אוֹתוֹ לַקָּטָן לִשְׂחֹק בּוֹ, אמנם תנא קמא סובר שרק את הטהור מצניעים לקטן, ולא את הטמא, מחשש שימות החגב ויאכלנו הקטן.