מסכת שבת, פרק יט, משנה א

פרק יט, משנה א: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אִם לֹא הֵבִיא כְלִי מֵעֶרֶב שַׁבָּת מְבִיאוֹ בַשַּׁבָּת מְגֻלֶּה וּבַסַּכָּנָה מְכַסֵּהוּ עַל פִּי עֵדִים וְעוֹד אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר כּוֹרְתִים עֵצִים לַעֲשׂוֹת פֶּחָמִין וְלַעֲשׂוֹת (כְּלִי) בַרְזֶל כְּלָל אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא כָּל מְלָאכָה שֶׁאֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתָהּ מֵעֶרֶב שַׁבָּת אֵינָהּ דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת וְשֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתָהּ מֵעֶרֶב שַׁבָּת דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת:
משנה א: נאמר בתורה 'וביום השמיני ימול בשר ערלתו', ודרשו חכמים מלשון 'וביום', ואפילו בשבת. משנתנו מבררת אילו דברים מצורכי המילה דוחים את השבת:
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, אִם לֹא הֵבִיא כְלִי – איזמל מֵעֶרֶב שַׁבָּת, לצורך ברית מילה, מְבִיאוֹ בַשַּׁבָּת כשהוא מְגֻלֶּה, כדי להראות כמה חביבה מצוה זו, שמחללים עליה את השבת. וּבַסַּכָּנָה, שגזרו על מצוות מילה, מְכַסֵּהוּ עַל פִּי עֵדִים, שרואים שהוא נוטל איזמל למילה, שלא יחשדו בו הרואים שהוא מטלטל חפצים אחרים, האסורים בטלטול. וְעוֹד אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, אם אין לאדם איזמל למול בו בשבת, כּוֹרְתִים עֵצִים – מותר אפילו לכרות עצים כדי לַעֲשׂוֹת פֶּחָמִין, הנצרכים לליבון הברזל, וְלַעֲשׂוֹת (כְּלִי) בַרְזֶל למול בו בשבת.

מביאה המשנה את דעת החולק על רבי אליעזר: כְּלָל אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא בענין זה, כָּל מְלָאכָה שֶׁאֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתָהּ מֵעֶרֶב שַׁבָּת לצורך המילה, ולא עשאה, אֵינָהּ דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת, ואף אם מחמת כן לא יוכלו למול כלל. וְכל מלאכה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹתָהּ מֵעֶרֶב שַׁבָּת, כגון המילה עצמה, דּוֹחָה אֶת הַשַּׁבָּת.