מסכת שבת, פרק יט, שיעור 205

מוסיף הרי"ף ומבאר: וְהַאי דְּאַמְרִינָן – ומה שאמרנו בברייתא ש'שְׁמוֹנָה יָמִים בִּבְהֵמָה אֵינוֹ נֵפֶל', הַנֵי מִילֵּי – זהו דוקא לְענין קָּרְבָּן, שרק ביום השמיני מותר להקריבו. אֲבָל לְענין אֲכִילָה, בבהמת חולין, הרי אִם שָׁהָה שִׁבְעַת יָמִים אין צורך להמתין ליום השמיני, אלא מֻתָּר לְשׁוֹחֲטוֹ כבר בְּלֵיל שְׁמִינִי, וְאוֹכְלוֹ. והראיה לכך, דְּאַמְרִינָן – שכך אמרו בגמרא, רַב פָּפָּא, וְרַב הוּנָא בְּרֵיהּ [-בנו] דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ, אִיקְלְעוּ לְבֵי [-הזדמנו לביתו של] רַב אִידִי בַּר אָבִין, עָבְדוּ לֵיהּ עִיגְלָא תְלִיתָאָה בְּיוֹמָא דְּשִׁבְעָה – שחטו עבורם עגל משולש, שהוא שלישי לאמו, והוא משובח ביותר, ושחטוהו ביום השביעי ללידתו, וְאָמְרוּ לֵיהּ – ואמרו לו רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע, אִי אַחֲרִיתוּ עַד לְאוֹרְתָא חַי – אם הייתם משהים אותו עד הערב כשהוא חי, שזהו ליל שמיני, עִידָּן דְּרָאוּי לִשְׁחִיטָה הֲוָה – היה זה זמן הראוי לשחיטה, אַכְלִינָן מִינֵּיהּ – והיינו אוכלים מבשרו. אבל הַשְׁתָּא – עתה, שמיהרתם לשוחטו ביום השביעי, לֹא אַכְלִינָן מִינֵּיהּ – לא נאכל ממנו, כיון שעדיין לא נכנס ליומו השמיני.

אף שהתבאר לעיל בדעת רבן שמעון בן גמליאל שולד אדם שמת בתוך שלשים יום נחשב כ'נפל', היינו בתורת ספק, שמא לא נגמרו חודשי עיבורו, אך מביאה הגמרא עתה אופן שבו דינו ככל מת, בְּרֵיהּ [-בנו] דְּרַב דִּימִי בַּר יוֹסֵף, אִיתְיְלִיד לֵיהּ הַהוּא יְנוּקָא – נולד לו תינוק, וּבְגוֹ תְּלָתִין יוֹמִין שָׁכִיב – ומת בתוך שלשים יום ללידתו. יָתִיב וְקָא מִתְאַבֵּל עֲלֵיה – ישב אבי התינוק והתאבל עליו. אָמַר לֵיהּ אֲבוּהָ – אמר לו אביו, רב דימי בר יוסף, צוּרְנַיְיתָא קָא בְּעִית לְמֵיכַל – וכי רצונך לאכול 'צורנייתא', שהוא מאכל מיוחד שהיו מכינים לאבלים, והרי כיון שמת בתוך שלשים יום אין מתאבלים עליו. אָמַר לֵיהּ – השיב לו בנו, אבי התינוק, קִים לִי שֶּׁכָּלוּ לוֹ חֳדָשָׁיו – יודע אני בבירור שהיה הולד בר קיימא ולא נולד קודם זמנו, וכיון שכך אינו נפל, ויש להתאבל על מיתתו.

מעשה נוסף: רַב אַשִּׁי, אִיקְּלַע לְבֵי – הזדמן לביתו של רַב כַּהֲנָא, אִיתְּרַע בֵּיהּ מִילְּתָא בְּגוֹ תְּלָתִין יוֹמִין – אירע אצל רב כהנא מקרה זה, שמת בנו בתוך שלשים יום ללידתו. חַזְיֵיהּ דְּיָתִיב וְקָא מִתְאַבֵּל עֲלֵיה – ראה רב אשי שרב כהנא יושב ומתאבל עליו. אָמַר לֵיהּ – שאלו רב אשי, לֹא סָבִיר לָהּ מַר לְהָא – האם אין אדוני סובר דין זה דְּאָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר שְׁמוּאֵל, הֲלָכָה כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, שולד המת בתוך שלשים יום דינו כנפל, וממילא אין להתאבל עליו. אָמַר לֵיהּ – השיב לו רב כהנא, קִים לִי בְּגַוֵּיהּ שֶּׁכָּלוּ לוֹ חֳדָשָׁיו – ידוע לי בבירור שנולד בזמנו, ואינו נפל, אלא ככל מת שמתאבלים עליו.

מביאה הגמרא מימרא נוספת בענין זה: אִיתְּמַר – נאמרה מימרא זו בבית המדרש, אדם שמת והניח רק ולד אחד שנולד עתה, ומֵת הולד בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים יום, וְעָמְדָה וְנִתְקַדְּשָׁה אמו לאדם זר, כיון שסברה שולד זה פוטרה מייבום, אָמַר רָבִינָא מִשְּׁמֵיהּ [-משמו] דְּרָבָא, אִם אֵשֶׁת יִשְׂרָאֵל – אם זה שנשאה עתה הוא ישראל, המותר בגרושה וחלוצה, חוֹלֶצֶת ליבמה, כדי שתהא מותרת בודאות לזר, אף אם לא היה אותו ולד נפל אלא בר קיימא. וְאִם אֵשֶׁת כֹּהֵן – אך אם נישאת לכהן, האסור בחלוצה, אֵינָהּ חוֹלֶצֶת, כדי שלא תיאסר עליו, וסומכים על שיטת חכמים, החולקים על רבן שמעון בן גמליאל וסוברים שאינו נפל, ונפטרה מחליצה. פוסק הרי"ף: וְכֵן הֲלָכָה.

שנינו במשנה, רַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר בְּאַנְדְּרוֹגִינוֹס, למולו בשבת. אָמַר רַב שֵׁיזְבִי, אָמַר רַב חִסְדָּא, אף שלגבי ברית מילה אמר רבי יהודה שדין האנדרוגינוס כדין זכר, לֹא לַכֹּל – לא לגבי כל ענין אָמַר רַבִּי יְהוּדָה שאַנְדְּרוֹגִינוֹס זָכָר הוּא, שֶׁאִם אַתָּה אוֹמֵר כֵּן, בַּעֲרָכִין יַעֲרֹךְ – אף לגבי הנודר ערך אנדרוגינוס נאמר שיהא דינו כמעריך זכר, ויתחייב לשלם להקדש ערך זכר. ממשיכה הגמרא, וּמְנָלָן דְּלֹא מַעֲרִיךְ – ומנין שבאמת אין הדבר כן, והמעריך אנדרוגינוס פטור, דְּתַנְיָא – שהרי כך שנינו בברייתא, נאמר בפרשת ערכין לשון 'הַזָּכָר' (ויקרא כז, ג), ללמד שדווקא הנודר ערך זכר גמור מתחייב בכך, וְלֹא הנודר ערך טוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס. ממשיכה הברייתא, יָכוֹל היית לומר שלֹא יְהֵא הטומטום או האנדרוגינוס בִּכלל עֵרֶךְ אִישׁ, אֲבָל יְהֵא בִּכלל עֵרֶךְ אִשָּׁה, שהוא פחות. תַּלְמוּד לוֹמַר – לכך נאמר בפסוק (שם כז ד) לשון 'הַזָּכָר וְאִם נְקֵבָה', ללמד שרק זָכָר וַדַּאי ורק נְקֵבָה וַדָּאִית בכלל ערכין, וְלֹא טוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס, אלא הנודר ערכן אינו חייב כלום.

מברר הרי"ף את ההלכה בנידון זה: אִיכָּא מַאן דְּאָמַר – יש מי שאומר, מִדְּקָא מְפָרֵשׁ רַב חִסְדָּא לְטַעֲמֵיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה – מכך שפירש רב חסדא את שיטתו של רבי יהודה, שְׁמַע מִינָהּ – יש ללמוד מכך דְּהִלְכְתָא כְּוָותֵיהּ – שהלכה כמותו, כרבי יהודה, שלגבי מילה דין האנדרוגינוס כדין זכר ודאי, ומילתו דוחה שבת. וְגָאוֹן קָאָמַר – אבל דעת רב האי גאון דְּלֵית הִלְכְתָא כְּוָותֵיהּ – שאין הלכה כרבי יהודה, אלא מילת אנדרוגינוס אינה דוחה שבת.