מסכת שבת, פרק כב, משנה א

פרק כב, משנה א: חָבִית שֶׁנִּשְׁבְּרָה מַצִּילִין הֵימֶנָּה מְזוֹן שָׁלשׁ סְעֻדּוֹת וְאוֹמֵר לַאֲחֵרִים בּוֹאוּ וְהַצִּילוּ לָכֶם וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִסְפֹּג אֵין סוֹחֲטִין אֶת הַפֵּרוֹת לְהוֹצִיא מֵהֶן מַשְׁקִין וְ אִם יָצְאוּ מֵעַצְמָן אֲסוּרִין רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אִם לָאוֹכָלִין הַיּוֹצֵא מֵהֶן מֻתָּר וְאִם לְמַשְׁקִין הַיּוֹצֵא מֵהֶן אָסוּר חַלּוֹת דְּבַשׁ שֶׁרִסְּקָן מֵעֶרֶב שַׁבָּת וְיָצְאוּ מֵעַצְמָן אֲסוּרִין וְרַבִּי אֶלִיעֶזֶר מַתִּיר:
משנה א: חָבִית שֶׁנִּשְׁבְּרָה בשבת, מַצִּילִין הֵימֶנָּה מְזוֹן שָׁלשׁ סְעֻדּוֹת, אך לא יותר, מחשש שמתוך שהוא בהול להציל, יתקן את החבית [ודין זה הוא כשבא להציל בכמה כלים, אבל אם מציל בכלי אחד, יכול להציל כמה שירצה]. וְאוֹמֵר לַאֲחֵרִים, בּוֹאוּ וְהַצִּילוּ לָכֶם, וכל אדם יכול להציל מזון שלש סעודות, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יִסְפֹּג את היין שבחבית כדי להעבירו על ידי הספוג לכלי אחר, כיון שזהו 'עובדין דחול'. אֵין סוֹחֲטִין אֶת הַפֵּרוֹת לְהוֹצִיא מֵהֶן מַשְׁקִין, שהרי זו מלאכת מפרק, שהיא תולדה של מלאכת דש, וְאפילו אִם יָצְאוּ המשקים מֵעַצְמָן מתוך הפירות, אֲסוּרִין, מחשש שיבא האדם לסוחטם לכתחילה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם היו אותם פירות מכונסים לָאוֹכָלִין – לצורך אכילה, ואין רצונו כלל במשקה הזב מהם, הַיּוֹצֵא מֵהֶן מֻתָּר, ואין חשש שיבא לסוחטם, וְאִם היו הפירות מכונסים לצורך סחיטתן לְמַשְׁקִין, שאז נח לו בכך שיצאו מהם משקים, הַיּוֹצֵא מֵהֶן אָסוּר, מחשש שיסחט לכתחילה.

חַלּוֹת דְּבַשׁ שֶׁרִסְּקָן מֵעֶרֶב שַׁבָּת, וְיָצְאוּ מֵעַצְמָן – זב מהם הדבש בשבת מחמת הריסוק של ערב שבת, אֲסוּרִין באכילה בשבת, מחשש שיבא לרסקן בשבת עצמה, וְרַבִּי אֶלִיעֶזֶר מַתִּיר, כיון שהדבש זב מהם מעצמו, ואין דרך להמשיך ולרסקן, ואינו חושש שיבא לרסקן לכתחילה בשבת.