מסכת שבת, פרק כב, משנה ב

משנה ב: כָּל שֶׁבָּא בַחַמִּין מֵעֶרֶב שַׁבָּת, שׁוֹרִין אוֹתוֹ בַחַמִּין בַּשַּׁבָּת, וְכָל שֶׁלֹּא בָא בְחַמִּין מֵעֶרֶב שַׁבָּת, מְדִיחִין אוֹתוֹ בַחַמִּין בַּשַּׁבָּת, חוּץ מִן הַמָּלִיחַ הַיָּשָׁן (וְדָגִים מְלוּחִים קְטַנִּים) וְקוּלְיַס הָאִסְפָּנִין, שֶׁהֲדָחָתָן זוֹ הִיא גְמַר מְלַאכְתָּן:

משנה ב: כָּל שֶׁבָּא בַחַמִּין מֵעֶרֶב שַׁבָּת – כל מאכל שהתבשל בערב שבת כל צרכו, והתייבש, שׁוֹרִין אוֹתוֹ בַחַמִּין בַּשַּׁבָּת, כיון שאין בישול אחר בישול. וְכָל שֶׁלֹּא בָא בְחַמִּין מֵעֶרֶב שַׁבָּת, מְדִיחִין אוֹתוֹ בַחַמִּין בַּשַּׁבָּת, כיון שהדחה זו אינה מבשלת אותו, חוּץ מִן הַמָּלִיחַ הַיָּשָׁן – דג מלוח שעברה עליו שנה מעת שנמלח, (וְדָגִים מְלוּחִים קְטַנִּים) וְקוּלְיַס הָאִסְפָּנִין – דג שקליפתו דקה וממהר להתבשל, שֶׁהֲדָחָתָן זוֹ הִיא גְמַר מְלַאכְתָּן – לפי שרחיצתם במים חמים מבשלת אותם.