יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד
יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

מסכת תמורה, פרק ב, משנה א

פרק ב, משנה א: יֵשׁ בְּקָרְבְּנוֹת הַיָּחִיד מַה שֶּׁאֵין בְּקָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר, וְיֵשׁ בְּקָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר מַה שֶּׁאֵין בְּקָרְבְּנוֹת הַיָּחִיד, שֶׁקָּרְבְּנוֹת הַיָּחִיד עוֹשִׂים  תְּמוּרָה, וְקָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר אֵינָם עוֹשִׂים תְּמוּרָה. קָרְבְּנוֹת הַיָּחִיד נוֹהֲגִין בַּזְּכָרִים וּבַנְּקֵבוֹת, וְקָרְבְּנוֹת צִבּוּר אֵינָן נוֹהֲגִין אֶלָּא בַזְּכָרִים, קָרְבְּנוֹת הַיָּחִיד חַיָּבִין בְּאַחֲרָיוּתָן וּבְאַחֲרָיוּת נִסְכֵּיהֶם, וְקָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר אֵין חַיָּבִין (לֹא) בְאַחֲרָיוּתָן  וְלֹא בְאַחֲרָיוּת נִסְכֵּיהֶן. אֲבָל חַיָּבִין בְּאַחֲרָיוּת נִסְכֵּיהֶן מִשֶּׁקָּרַב הַזָּבַח. יֵשׁ בְּקָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר מַה שֶׁאֵין בְּקָרְבְּנוֹת הַיָּחִיד, שֶׁקָּרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר דּוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת וְאֶת הַטֻמְאָה, וְקָרְבְּנוֹת הַיָּחִיד אֵינָן דּוֹחִים לֹא אֶת הַשַּׁבָּת וְלֹא אֶת הַטֻּמְאָה. אָמַר רַבִּי מֵאִיר, וַהֲלֹא חֲבִתֵּי כֹהֵן גָּדוֹל וּפַר יוֹם הַכִּפּוּרִים  קָרְבַּן יָחִיד וְדוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת וְאֶת הַטֻּמְאָה. אֶלָּא שֶׁזְּמַנָּן קָבוּעַ:

פרק ב, משנה א: יֵשׁ בְּקָרְבְּנוֹת הַיָּחִיד מַה שֶּׁאֵין בְּקָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר, וְיֵשׁ בְּקָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר מַה שֶּׁאֵין בְּקָרְבְּנוֹת הַיָּחִיד. ומבארת המשנה, שֶׁקָּרְבְּנוֹת הַיָּחִיד עוֹשִׂים  תְּמוּרָה – הממיר אותם חלה תמורתו, והוא ותמורתו קודש, וְקָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר אֵינָם עוֹשִׂים תְּמוּרָה. קָרְבְּנוֹת הַיָּחִיד נוֹהֲגִין בַּזְּכָרִים וּבַנְּקֵבוֹת, שהרי עולה ואשם הם לעולם מן הזכרים, ואילו חטאת ושלמים הם לפעמים זכרים ולפעמים נקבות, וְקָרְבְּנוֹת צִבּוּר אֵינָן נוֹהֲגִין אֶלָּא בַזְּכָרִים. קָרְבְּנוֹת הַיָּחִיד, חַיָּבִין בְּאַחֲרָיוּתָן, שאם לא הקריבם בזמנו יקריבם לאחר זמן, וּבְאַחֲרָיוּת נִסְכֵּיהֶם, והיינו המנחה והיין הבאים עם הקרבן. וְקָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר, אם עבר זמנם, אֵין חַיָּבִין, לֹא בְאַחֲרָיוּתָן  וְלֹא בְאַחֲרָיוּת נִסְכֵּיהֶן. אֲבָל חַיָּבִין בְּאַחֲרָיוּת נִסְכֵּיהֶן מִשֶּׁקָּרַב הַזָּבַח – אם הוקרב קרבן הציבור בזמנו, ולא הובאו עמו הנסכים, ניתן להביאם לאחר כמה ימים.

יֵשׁ בְּקָרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר מַה שֶׁאֵין בְּקָרְבְּנוֹת הַיָּחִיד, שֶׁקָּרְבְּנוֹת הַצִּבּוּר שקבוע להם זמן מסוים, דּוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת, וְאֶת הַטֻמְאָה – אם רוב הכהנים, או שהיו כלי השרת טמאים, או שרוב הציבור המקריבים אותו היו טמאים, מקריבים אותם בטומאה. וְקָרְבְּנוֹת הַיָּחִיד אֵינָן דּוֹחִים לֹא אֶת הַשַּׁבָּת וְלֹא אֶת הַטֻּמְאָה. אָמַר רַבִּי מֵאִיר, וַהֲלֹא חֲבִתֵּי כֹהֵן גָּדוֹל הבאים בכל יום ויום, וּפַר יוֹם הַכִּפּוּרִים  של הכהן הגדול הם קָרְבַּן יָחִיד, וְאף על פי כן דוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת וְאֶת הַטֻּמְאָה, אֶלָּא אין הדבר תלוי בכך שהם קרבן יחיד, אלא בכך שֶׁזְּמַנָּן קָבוּעַ, שקרבן שזמנו קבוע דוחה את השבת ואת הטומאה, וקרבן שאין זמנו קבוע אינו דוחה את השבת ואת הטומאה.

 

"אֵין הַגָּלֻיּוֹת מִתְכַּנְּסוֹת אֶלָּא בִּזְכוּת הַמִּשְׁנָיוֹת. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוֹאִיל וְאַתֶּם מִתְעַסְּקִים בַּמִּשְׁנָה כְּאִילּוּ אַתֶּם מַקְרִיבִים קָרְבָּן". (ויקרא רבה)