יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

מסכת תמורה, פרק ב, משנה ג

משנה ג: חֹמֶר בַּקֳּדָשִׁים מִבַּתְּמוּרָה, וּבַתְּמוּרָה מִבַּקֳּדָשִׁים, שֶׁהַקֳּדָשִׁים עוֹשִׂים תְּמוּרָה, וְאֵין תְּמוּרָה עוֹשָׂה תְמוּרָה. הַצִּבּוּר וְהַשֻּׁתָּפִין מַקְדִּישִׁים, אֲבָל לֹא מְמִירִים, וּמַקְדִישִׁים אֵבָרִים וְעֻבָּרִים, אֲבָּל לֹא מְמִירִים. חֹמֶר בַּתְּמוּרָה, שֶׁהַקְּדֻשָּׁה חָלָה עַל בַּעֲלַת מוּם קָבוּעַ, וְאֵינָה יוֹצְאָה לְחֻלִּין לְהִגָּזֵז וּלְהֵעָבֵד. רַבִּי יוֹסֵי בַּר רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עָשָׂה שׁוֹגֵג כְּמֵזִיד בַּתְּמוּרָה, וְלֹא עָשָׂה שׁוֹגֵג כְּמֵזִיד בַּמֻּקְדָּשִׁים. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, הַכִּלְאַיִם, וְהַטְּרֵפָה, וְיוֹצֵא דֹפֶן, טֻמְטוּם, וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס, לֹא קְדֵשִׁים וְלֹא מַקְדִּישִׁים:

משנה ג: חֹמֶר בַּקֳּדָשִׁים מִבַּתְּמוּרָה – יש חומרה בקרבנות של קדשים יותר מבקרבנות שנעשו על ידי תמורה, וְיש חומרה בַתְּמוּרָה מִבַּקֳּדָשִׁים, ומבארת המשנה מה החומרה בקדשים, שֶׁהַקֳּדָשִׁים עוֹשִׂים תְּמוּרָה – ניתן להמיר בהם בהמת חולין ותחול עליה קדושת קרבן, וְאֵין תְּמוּרָה עוֹשָׂה תְמוּרָה – שלא ניתן להמיר בהמת תמורה בבהמת חולין אחרת ולהחיל עליה קדושה. הַצִּבּוּר וְהַשֻּׁתָּפִין מַקְדִּישִׁים – יכולים להקדיש קרבנות, אֲבָל לֹא מְמִירִים. וּמַקְדִישִׁים אֵבָרִים וְעֻבָּרִים, אֲבָל לֹא מְמִירִים, וכפי שהתבאר לעיל (פ"א מ"ג).

חֹמֶר בַּתְּמוּרָה מבקדשים, שֶׁאם המיר בהמת קרבן בבהמת חולין, הַקְּדֻשָּׁה של התמורה חָלָה אפילו עַל בַּעֲלַת מוּם קָבוּעַ, אם היתה בהמת החולין שהמיר בה בעלת מום קבוע, חלה עליה קדושה חמורה, וְאֵינָה יוֹצְאָה לְחֻלִּין לְהִגָּזֵז וּלְהֵעָבֵד, אלא יוצאת לחולין רק לענין התרתה באכילה [כדין קרבן שהוקדש כשהוא תמים ונעשה אחר כך בעל מום], בשונה מהמקדיש סתם בהמה בעלת מום קבוע, שלאחר שנפדו מותרים אפילו בגיזה ועבודה. רַבִּי יוֹסֵי בַּר רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עָשָׂה שׁוֹגֵג כְּמֵזִיד בַּתְּמוּרָה, שאם התכוון לומר על בהמת חולין שלו 'הרי זו תמורת עולה', וטעה ואמר 'הרי זו תמורת שלמים', ואכן היה לו בביתו קרבן שלמים, חלה התמורה, וְלֹא עָשָׂה שׁוֹגֵג כְּמֵזִיד בַּמֻּקְדָּשִׁים, שאם טעה בהקדשתו, לא חלה הקדושה. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, הַכִּלְאַיִם, שנולד מעז ורחל, וְהַטְּרֵפָה – בהמה שיש בה מום או חולי שמחמתו לא תחילה יותר משנים עשר חודש, וְיוֹצֵא דֹפֶן – הנולד בניתוח קיסרי, טֻמְטוּם, שערוותו מכוסה ואין ידוע אם הוא זכר או נקבה, וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס, שיש לו סימני זכר ונקבה, לֹא קְדֵשִׁים – אי אפשר להקדישם, ואף לא להמיר בהם בהמת קדשים, וְלֹא מַקְדִּישִׁים – אם היו קדושים [וכגון שהוקדש ואחר כך נעשה טריפה], והמירם בבהמת חולין, אין תמורתו חלה, ואין בהמת החולין נעשית קדושה.

 

"אֵין הַגָּלֻיּוֹת מִתְכַּנְּסוֹת אֶלָּא בִּזְכוּת הַמִּשְׁנָיוֹת. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הוֹאִיל וְאַתֶּם מִתְעַסְּקִים בַּמִּשְׁנָה כְּאִילּוּ אַתֶּם מַקְרִיבִים קָרְבָּן". (ויקרא רבה)