מסכת תרומות, פרק ג, משנה ד

משנה ד: בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בְּשֶׁלֹּא דִבֵּר, אֲבָל הִרְשָׁה אֶת בֶּן בֵּיתוֹ אוֹ אֶת עַבְדּוֹ אוֹ אֶת שִׁפְחָתוֹ לִתְרֹם, תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה. בִּטֵּל, אִם עַד שֶׁלֹּא תָרַם בִּטֵּל, אֵין תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה. וְאִם מִשֶּׁתָּרַם בִּטֵּל, תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה. הַפּוֹעֲלִים, אֵין לָהֶן רְשׁוּת לִתְרֹם, חוּץ מִן הַדָּרוֹכוֹת, שֶׁהֵן מְטַמְּאִים אֶת הַגַּת מִיָּד:

משנה ד: שנינו במשנה הקודמת את דין השותפים שתרמו שניהם בזה אחר זה, שלדעת רבי עקיבא תרומת שניהם תרומה, והתבאר שאם כל אחד מהם הפריש שיעור מסוים עבור כל התבואה, חלה תרומתו על מחצית התבואה, כפי חלקו בשותפות. מוסיפה משנתנו ומבארת, בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בְּשֶׁלֹּא דִבֵּר – שלא נטל רשות מחבירו להפריש תרומה עבור על התבואה המשותפת, אֲבָל אם הִרְשָׁה אפילו מי שאינו שותפו, כגון אֶת בֶּן בֵּיתוֹ, אוֹ אֶת עַבְדּוֹ, אוֹ אֶת שִׁפְחָתוֹ לִתְרֹם, תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה, וכל שכן באופן שנתן רשות לשותפו, ותרם, שתרומתו תרומה.

אם לאחר שנתן רשות לאחר לתרום על חלקו בִּטֵּל את הרשות, על ידי שאמר בפירוש שהוא מבטל את רשותו לתרום, אִם עַד שֶׁלֹּא (-קודם ש)תָרַם בִּטֵּל, אֵין תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה. וְאִם מִשֶּׁתָּרַם בִּטֵּל, תְּרוּמָתוֹ תְרוּמָה, ואינו יכול לבטל את שליחותו לאחר שכבר הפריש הלה את התרומה.

הַפּוֹעֲלִים, אֵין לָהֶן רְשׁוּת לִתְרֹם משל בעל הבית, חוּץ מִן הַדָּרוֹכוֹת – הדורכים את הענבים והזיתים להוציא מהם יין ושמן, באופן שהפועלים הם 'חברים' הנזהרים בטהרה, ובעל הבית הוא עם הארץ, שבודאי רצונו של בעל הבית שיפרישו תרומה מיד בתחילת הדריכה, כשעדיין היין והשמן טהורים, כיון שֶׁהֵן – עמי הארץ מְטַמְּאִים אֶת הַגַּת מִיָּד כשיבואו לשם, ולכן מקדימים הפועלים החברים להפריש את התרומה בטהרה קודם שיבוא בעל הבית, אף שלא נתן להם רשות מפורשת לכך.