מסכת תרומות, פרק ד, משנה ז

משנה ז: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, תְּרוּמָה, עוֹלָה בְּאֶחָד וּמֵאָה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, בְּמֵאָה וָעוֹד. וָעוֹד זֶה, אֵין לוֹ שִׁעוּר. רַבִּי יוֹסֵי בֶּן מְשֻׁלָּם אוֹמֵר, וָעוֹד, קַב לְמֵאָה סְאָה, שְׁתוּת לַמְּדַמֵּעַ:

משנה ו: כפי שהתבאר לעיל, כל האיסורים שבתורה בטלים ברוב, אמנם חכמים החמירו באיסורים מסוימים והצריכו רוב גדול כדי לבטל את האיסור. משנתנו מבארת מהו שיעור הרוב הנצרך לתרומה, ובנוסף לכך יבואר שמלבד ה'איסור' שיש בתרומה, יש בו דין 'ממון', שהרי הוא שייך לכהן, ולכן גם אם האיסור התבטל, צריך האדם לתת את שווי התרומה לכהן: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, תְּרוּמָה שהתערבה בחולין, עוֹלָה בְּאֶחָד וּמֵאָה – אם יש כנגדה מאה חלקים של חולין, וביחד הם מאה ואחד, בטל איסור התרומה ברוב, ומפריש חלק אחד כשיעור התרומה ונותנו לכהן, והשאר חולין כפי שהיו. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, בְּמֵאָה וָעוֹד, כלומר, אין צורך שיהיו מאה כנגד התרומה, אלא די בכך שיהיו תשעים ותשעה חלקים ועוד קצת, וביחד הם מאה וקצת, כדי לבטל את התרומה ברוב. וָ'עוֹד' זֶה שאמר רבי יהושע, אֵין לוֹ שִׁעוּר, אלא אפילו משהו. רַבִּי יוֹסֵי בֶּן מְשֻׁלָּם אוֹמֵר, וָ'עוֹד' זה יש לו שיעור, ושיעורו הוא קַב לְמֵאָה סְאָה, שאם היתה התערובת תשעים ותשע סאים של חולין וסאה של תרומה, יש צורך שיהיה שם עוד קב אחד של חולין, שְׁתוּת לַמְּדַמֵּעַ – וקב זה הוא שישית סאה, והיינו שישית של חלק התרומה שנפלה לתערובת, ונמצא שבכל תערובת יש צורך לשער בדרך זו, שיהיו מהחולין תשעים ותשע חלקים, ועוד שישית.