מסכת תרומות, פרק ד, משנה י

משנה י: וּבְזוֹ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מֵקֵל, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מַחְמִיר. בְּדוֹרֵס לִיטְרָא קְצִיעוֹת עַל פִּי הַכַּד וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיזוֹהִי, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, רוֹאִין אוֹתָן כְּאִלּוּ הֵן פְּרוּדוֹת, וְהַתַּחְתּוֹנוֹת מַעֲלוֹת אֶת הָעֶלְיוֹנוֹת. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, לֹא תַעֲלֶה עַד שֶׁיִּהְיוּ שָׁם מֵאָה כַדִּים:

משנה י: משנתנו מביאה נידון נוסף לגבי ביטול תרומה בחולין, ומקדימה ואומרת, וּבְזוֹ (-בשונה מהנידון של המשניות הקודמות) רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מֵקֵל, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ מַחְמִיר, בְּדוֹרֵס לִיטְרָא קְצִיעוֹת עַל פִּי הַכַּד – הניח האדם ליטרא של תאנים יבשות בפי אחד הכדים של חולין, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיזוֹהִי – אינו יודע באיזה כד הניחם, אך יודע הוא בוודאות שהניחם בפי הכד ולא באמצעו או בתחתיתו, והנידון הוא האם ניתן לומר שהתאנים האמצעיות והתחתונות מצטרפות לבטל את התרומה ברוב, או שכיון שידוע בבירור שהיו תאני התרומה בפי הכד, אי אפשר לצרף ל'תערובת' תאנים שנמצאות במקום אחר, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, רוֹאִין אוֹתָן כְּאִלּוּ הֵן פְּרוּדוֹת – כאילו נפרדו התאנים ממקומם, והתערבו התחתונות והאמצעיות עם העליונות, וְאפילו הַתַּחְתּוֹנוֹת, שבודאי אינן בספק תרומה, מַעֲלוֹת אֶת הָעֶלְיוֹנוֹת, ואם יש בכל הכדים יחד מאה מידות של חולין כנגד אותה מידה של תרומה (וכגון שיש עשרה כדים, ובכל כד עשר קציעות של חולין), התרומה בטלה ברוב ומותרת באכילה (ואף שלגבי תאנים שחורות ולבנות אמר רבי אליעזר סברא הפוכה, היינו כיון ששם הלבנות והשחורות ניכרות לעולם כל אחת בפני עצמה, ולכן אינן נחשבות חלק מהתערובת של הצבע האחר. אבל עליונות ותחתונות זהו דבר זמני, וראויות להתערב, ואז לא יהיה ניכר החילוק ביניהן). רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ חולק ואוֹמֵר, כיון שידוע שהקציעה של התרומה היא בפי הכד, אין הקציעות האמצעיות והתחתונות מצטרפות לתערובת, אלא רק הקציעות העליונות שבשאר הכדים נחשבות כחלק מהתערובת, ולכן לֹא תַעֲלֶה – אינה מתבטלת ברוב עַד שֶׁיִּהְיוּ שָׁם מֵאָה כַדִּים של חולין, שבאופן זה יש מאה קציעות עליונות של חולין כנגד אותה קציעה של תרומה (ואף שלגבי תאנים שחורות ולבנות אמר רבי יהושע סברא הפוכה, היינו כיון ששם סוף סוף התאנים מעורבות יחד, ואילו כאן כל קציעה מונחת בפני עצמה, למעלה או למטה).