מסכת תרומות, פרק ו, משנה ב

משנה ב: בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁאָכְלָה תְרוּמָה וְאַחַר כָּךְ נִשֵּׂאת לְכֹהֵן, אִם תְּרוּמָה שֶׁלֹּא זָכָה בָהּ כֹּהֵן אָכְלָה, מְשַׁלֶּמֶת קֶרֶן וְחֹמֶשׁ לְעַצְמָהּ. וְאִם תְּרוּמָה שֶׁזָּכָה בָהּ כֹּהֵן אָכְלָה, מְשַׁלֶּמֶת קֶרֶן לַבְּעָלִים, וְחֹמֶשׁ לְעַצְמָהּ, מִפְּנֵי שֶׁאָמְרוּ, הָאוֹכֵל תְּרוּמָה שׁוֹגֵג, מְשַׁלֵּם קֶרֶן לַבְּעָלִים, וְחֹמֶשׁ לְכָל מִי שֶׁיִּרְצֶה:

משנה ב: בַּת יִשְׂרָאֵל שֶׁאָכְלָה תְרוּמָה – שהפרישה תרומה, ואכלה אותה בשוגג, וְאַחַר כָּךְ נִשֵּׂאת לְכֹהֵן, וכעת יכולה היא לקבל בעצמה תרומה ולאוכלה, אִם תְּרוּמָה שֶׁלֹּא זָכָה בָהּ עדיין כֹּהֵן אָכְלָה, מְשַׁלֶּמֶת קֶרֶן וְחֹמֶשׁ לְעַצְמָהּ, שהרי אם אותה תרומה שאכלה היתה קיימת כעת, לא היתה צריכה לתת אותה לכהן, אלא היתה רשאית לאוכלה בעצמה, ולכן אף עתה התשלומים על כך הם שלה, וְאִם תְּרוּמָה שֶׁזָּכָה בָהּ כֹּהֵן אָכְלָה, הרי מלבד האיסור של אכילת תרומה גם גזלה את ממון הכהן, ולכן מְשַׁלֶּמֶת קֶרֶן לַבְּעָלִים – לאותו כהן שאכלה את תרומתו, וְחֹמֶשׁ נותנת לְעַצְמָהּ, מִפְּנֵי שֶׁאָמְרוּ, הָאוֹכֵל תְּרוּמָה שׁוֹגֵג, מְשַׁלֵּם קֶרֶן לַבְּעָלִים, וְחֹמֶשׁ לְכָל מִי (-לכל כהן) שֶׁיִּרְצֶה, ואף היא כהנת הראויה לקבל חומש זה.