מסכת תרומות, פרק ו, משנה ג
משנה ג: הַמַּאֲכִיל אֶת פּוֹעֲלָיו וְאֶת אוֹרְחָיו תְּרוּמָה, הוּא מְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן, וְהֵם מְשַׁלְּמִין אֶת הַחֹמֶשׁ, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, הֵם מְשַׁלְּמִין קֶרֶן וְחֹמֶשׁ, וְהוּא מְשַׁלֵּם לָהֶם דְּמֵי סְעוּדָתָן:
משנה ג: אדם הַמַּאֲכִיל אֶת פּוֹעֲלָיו וְאֶת אוֹרְחָיו תְּרוּמָה, הוּא מְשַׁלֵּם אֶת הַקֶּרֶן – דמי התרומה, כדין גזלן, שהרי בכך שהשתמש בתרומה להאכילם נעשה גזלן עליה, וְהֵם מְשַׁלְּמִין אֶת הַחֹמֶשׁ, כדין מי שאוכל תרומה בשוגג, שחייב בתשלומי חומש, וחיוב זה מוטל רק על מי שנהנה בעצמו מהתרומה, ולא על מי שגזלה או הזיקה, דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, הֵם – הפועלים או האורחים מְשַׁלְּמִין קֶרֶן וְחֹמֶשׁ, ועליהם לתת חולין מתוקנים הנעשים תרומה, ודמי חולין יקרים יותר מדמי תרומה, וְהוּא – בעל הבית, שנתן להם לאכול את התרומה, מְשַׁלֵּם לָהֶם דְּמֵי סְעוּדָתָן, מה שהיה צריך להאכילם, ואף שכבר אכלו, מכל מקום נפשו של אדם קצה באכילת איסור, אף שאכל בשוגג, ואין זו נחשבת לו כאכילה.
