מצוה לז) שלא להעיד שקר
פרשת יתרו
"לא תענה ברעך עד שקר" (שמות כ יג)
מצוות לא תעשה, שלא להעיד עדות שקר, שנאמר 'לא תענה ברעך עד שקר'.
שרש מצוה זו גלוי הוא, כי השקר נמאס ונאלח לעין כל משכיל. ועוד, שעל ידי עדות אמת העולם עומד, שכל דבר ריב של בני אדם יתבטל על ידי עדות אמת, ולכן עדות שקר היא סיבה לחורבן הישוב.
ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן, באנשים, הכשרים לעדות. והעובר על לאו זה והעיד עדות שקר בחבירו, הענישו הכתוב לעשות לו כאשר חשב לעשות לחבירו.
"דָּרַשׁ רַבִּי שִׂמְלַאי, שֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִצְווֹת נֶאֶמְרוּ לוֹ לְמֹשֶׁה, שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וְחָמֵשׁ לָאוִין
כְּמִנְיַן יְמוֹת הַחַמָּה, וּמָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה עֲשֵׂה כְּנֶגֶד אֵיבָרָיו שֶׁל אָדָם".
(מכות כג)
