מצוה לח) שלא לחמוד
פרשת יתרו
"לא תחמוד בית רעך, לא תחמוד אשת רעך ועבדו ואמתו ושורו וחמורו, וכל אשר לרעך" (שמות כ, יד)
מצוות לא תעשה, שלא להעלות במחשבתנו לעשות תחבולה לקחת לנו מה שהוא שייך לזולתינו מאחינו בני ישראל, שנאמר 'לא תחמוד בית רעך' וגו'. ואיסור זה אינו נגמר עד שיעשה בו מעשה, שיטול את אותו דבר שחמד מחבירו. ואפילו אם שילם לבעל החפץ את תמורתו, אם עשה כן בעל כרחו של חבירו והכריחו למוכרו לו, עבר על 'לא תחמוד'.
משרשי מצוה זו, לפי שמחשבה רעה היא זו וגורמת לו לאדם תקלות הרבה, שאחרי שיקבע במחשבתו לקחת מחבירו את אותו הדבר שחמד מתוך אותה תאוה רעה, לא ישגיח בשום דבר, ואם לא ירצה חבירו למכור לו מרצונו, יכריח אותו על כך, ואם יתנגד חבירו לכך, יתכן שאפילו יהרגנו, כמו שהרג אחאב את נבות בגלל שחמד את כרמו.
ונוהגת מצוה זו בכל מקום, ובכל זמן, באנשים ובנשים. והעובר עליה וחמד, עבר על מצוות לא תעשה.
