מצוה מ) שלא לבנות את המזבח אבני גזית
פרשת יתרו
"ואם מזבח אבנים תעשה לי, לא תבנה אתהן גזית, כי חרבך הנפת עליה ותחללה" (שמות כ, כב)
מצוות לא תעשה, שלא נבנה מזבח אבנים שיגע בהן ברזל. שנאמר 'לא תבנה אתהן גזית', ופרוש לשון גזית הוא כשפוסלים מן האבן חלקים בכלי ברזל. ואם נבנה המזבח באבני גזית, הרי הוא פסול.
משרשי מצוה זו, שנקבע בנפשותינו מיום עשיית המזבח, שבסיבתו תבוא לנו מחילת העוון והברכה והשלום אחרי כן, ועל כן, לזכר זה הדבר, נצטוינו שלא לעשות במזבח שום מעשה בכלים המוכנים להשחתה, וזהו הברזל שכורת ומוכן תמיד לשפוך דם. וכיון שהאדם נפעל כפי פעולותיו, ומחשבותיו הולכות לעולם אחרי מעשיו, על כן ראוי לנו לעשות מעשים דומים לכוונת הדברים.
ונוהגת מצוה זו בזמן שבית המקדש קיים, באנשים ובנשים, והעובר עליה ובנה במזבח אבן שנגע בה ברזל, עבר על מצוות לא תעשה, ולוקה.
"דָּרַשׁ רַבִּי שִׂמְלַאי, שֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִצְווֹת נֶאֶמְרוּ לוֹ לְמֹשֶׁה, שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וְחָמֵשׁ לָאוִין
כְּמִנְיַן יְמוֹת הַחַמָּה, וּמָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה עֲשֵׂה כְּנֶגֶד אֵיבָרָיו שֶׁל אָדָם".
(מכות כג)
