מצוה סו) מצוות הלואה לעני
פרשת משפטים
"אם כסף תלוה את עמי, את העני עמך" (שמות כב, כד)
מצוות עשה על האדם להלוות לעני כפי השגת ידו, וכפי מה שצריך העני, למען הרחיב לו ולהקל מעליו אנחתו. ומצוה זאת של הלואה היא יותר חזקה ומחויבת ממצוות נתינת הצדקה, כיון שמי שכבר נתגלה ונודע דוחקו בין בני אדם, והוא גילה פניו לבקש מהם צדקה, אין דוחקו כמו מי שעדיין לא בא לאותה בושה, וחושש מלהכנס לביוש זה של בקשת צדקה, ואם יהיה לו מעט סעד של הלואה במה שירויח מעט, אולי לא יצטרך לבוא לבקשת צדקה לעולם, אלא כשירחמנו ה' ויתן לו ממון, ישלם את חובותיו ויתפרנס בנותר. ולכן הזהירתנו תורתנו השלימה על זה, לסעוד את האדם המתחיל לרדת מנכסיו בהלואה, לפני שיצטרך לבקש צדקה.
שרש המצוה, שרצה ה' שיהיו ברואיו מלומדים ומורגלים במידת החסד והרחמים, כי היא מדה משובחת, ומתוך הכשר גופם במידות הטובות יהיו ראויים לקבלת הטובה, כי לא תחול טובה אלא על אדם שהוא בעצמו טוב, וכשייטיב השם יתברך לטובים, יתקיים רצונו, שרצה להיטיב לעולם. ולולא זאת, היה הקב"ה ממציא מזונות לעני די מחסורו, אלא שחסד ה' הוא שנעשינו שלוחים לדבר זה, כדי לזכותנו.
