מצוה סז) שלא נתבע חוב מעני שאין לו במה לפרוע
פרשת משפטים
"לא תהיה לו כנושה" (שמות כב כד)
מצוות לא תעשה, שלא נתבע חוב מן הלוה בזמן שנדע שאינו יכול לפרוע את חובו כיון שאין לו ממון, שנאמר 'לא תהיה לו כנושה'.
משרשי המצוה, לקבוע בנו את מידת החסד והחמלה, וכשיהיו קבועות בנו מידות אלו אז נהיה ראויים לקבלת הטובה, ויושלם חפץ ה' בנו, שחפץ להיטיב לנו בעולם הזה ובעולם הבא.
מדיני המצוה, שהנושה בחבירו ממון ויודע שאין לו, לא רק שאסור לו לתובעו בפירוש, אלא אפילו לעבור לפני ביתו אסור, וכן אסור לו להראות את עצמו לפני הלוה כדי להזכיר לו את החוב.
ונוהגת מצוה זו באנשים ובנשים, בכל מקום ובכל זמן. והעובר עליה ותבע הלואתו מחברו ויודע שאין לו, ותבעו כדי לצערו, עבר על לאו זה.
"דָּרַשׁ רַבִּי שִׂמְלַאי, שֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִצְווֹת נֶאֶמְרוּ לוֹ לְמֹשֶׁה, שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וְחָמֵשׁ לָאוִין
כְּמִנְיַן יְמוֹת הַחַמָּה, וּמָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה עֲשֵׂה כְּנֶגֶד אֵיבָרָיו שֶׁל אָדָם".
(מכות כג)
