מצוה שכט) שלא נאסוף פירות האילן בשביעית כדרך שאוספין אותן בכל שנה
פרשת בהר
"ואת ענבי נזירך לא תבצור" (ויקרא כה ה)
מצוות לא תעשה, שלא נאסוף מה שיוציאו האילנות בשנה השביעית, כדרך שאוספין בני אדם פירות אילנותיהן בכל שנה, אלא יש לנו לעשות בדבר שינוי, כדי להראות שהכל כהפקר בשנה זו, וזהו פירוש הפסוק 'ואת ענבי נזירך לא תבצור', כלומר שלא תבצור כדרך הבוצרים, שכן בא עליו הפירוש המקובל. וכמו שאמרו חז"ל 'תאנים של שביעית, אין קוצין אותן במוקצה, אבל קוצה הוא בחרבה. ואין דורכין ענבים בגת, אבל דורך הוא בעריבה. ואין עושין זיתים בבד ובקוטב, אבל כותש הוא ומכניס לבודידה', שכל אלו הם כלים אין דרך להשתמש בהם בשאר השנים.
ופירוש 'נזירך', כלומר שהנזרת והפרשת אותם מבני אדם, ולא עשית מהם הפקר, לא תבצור אותם עד שתפקירם.
שורש מצוה זו עם מצות שביעית שלפניה אחד הוא.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
ביאור רחב של המצוה
מתוך הספר 'קדשנו במצוותיך' – תרי"ג מצוות מבוארות
מִצְוַת לֹא תַּעֲשֶׂה, שֶׁלֹּא נֶאֱסֹף אֶת הַפֵּרוֹת שֶׁיּוֹצִיאוּ הָאִילָנוֹת בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית כְּדֶרֶךְ שֶׁאוֹסְפִים בְּנֵי אָדָם פֵּירוֹת אִילָנוֹתֵיהֶם בְּכָל שָׁנָה, אֶלָּא יֵשׁ לָנוּ לַעֲשׂוֹת שִׁנּוּי בַּדָּבָר, כְּדֵי לְהַרְאוֹת שֶׁהַכֹּל כְּהֶפְקֵר בְּשָׁנָה זוֹ, וְזֶהוּ פֵּירוּשׁ הַפָּסוּק (ויקרא כה ה) 'וְאֶת עִנְּבֵי נְזִירֶךָ לֹא תִבְצֹר', כְּלוֹמַר, שֶׁלֹּא תִּבְצֹר כְּדֶרֶךְ הַבּוֹצְרִים. וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל (שביעית ח ו) שֶּׁאֵין שׁוֹטְחִים תְּאֵנִים שֶׁל שְׁבִיעִית לְיִבּוּשׁ בְּמָקוֹם הַמְּיֻחָד לְכָךְ, אֶלָּא שׁוֹטְחִים אוֹתָם בְּחֻרְבָּה. וְאֵין דּוֹרְכִים עֲנָבִים בְּגַת, אֶלָּא בִּקְעָרָה גְּדוֹלָה. וְאֵין עוֹשִׂים זֵיתִים בְּבֵית הַבָּד וּבְכֵלִים הַמְיֻחָדִים לְכָךְ, אֶלָּא כּוֹתְשָׁם וּמַכְנִיסָם לִקְעָרָה גְּדוֹלָה. וְיֵשׁ לִלְמוֹד דִּין נוֹסָף מִלְּשׁוֹן הַפָּסוּק 'עִנְּבֵי נְזִירֶךָ', שֶׁאוֹתָם עֲנָבִים שֶׁהִפְרַשְׁתָּ וְהִנְזַרְתָּ אוֹתָם מִבְּנֵי אָדָם, וְלֹא הִפְקַרְתָּם, אַף שֶׁלֹּא נֶאֶסְרוּ הַפֵּרוֹת בָּאֲכִילָה מֵחֲמַת כֵּן, מִכָּל מָקוֹם לֹא תִּבְצֹר אוֹתָם עַד שֶׁתַּפְקִירֵם.
מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה מַה שֶּׁהִתְבָּאֵר לְעֵיל (מצוה פד) לִקְבֹּעַ בְּלִבֵּנוּ וּלְצַיֵּר צִיּוּר חָזָק בְּמַחְשַׁבְתֵּנוּ עִנְיַן חִדּוּשׁ הָעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ יא) 'כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ', וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שֶׁלֹּא בָּרָא דָּבָר, כָּתַב עַל עַצְמוֹ לָשׁוֹן 'מְנוּחָה'. וּכְדֵי לְהָסִיר וְלַעֲקוֹר וּלְשָׁרֵשׁ מֵרַעֲיוֹנֵינוּ אֶת עִנְיַן קַדְמוּת הָעוֹלָם, אֲשֶׁר יַאֲמִינוּ בָּזֶה הַכּוֹפְרִים בַּתּוֹרָה, וּבְדֵעָה זוֹ יַהַרְסוּ כָּל פִּנּוֹת הַתּוֹרָה וְיִפְרְצוּ חוֹמוֹתֶיהָ, חִיְּבָה הַתּוֹרָה לִמְנוֹת אֶת כָּל זְמַנֵּנוּ, הַיָּמִים וְהַשָּׁנִים, לְפִי סֵדֶר זֶה, שִׁשָּׁה יָמִים וּשְׁבִיעִי, שֵׁשׁ שָׁנִים וּשְׁבִיעִית, וְעַל יְדֵי זֶה לֹא יִפָּרֵד הָעִנְיָן לְעוֹלָם מִבֵּין עֵינֵינוּ תָּמִיד. וְלָכֵן צִוָּה בָּרוּךְ הוּא שֶׁלֹּא יֶאֱסֹף הָאָדָם אֶת פֵּירוֹת הַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית כְּדַרְכּוֹ בְּכָל שָׁנָה, כְּדֵי שֶּׁיִּזְכֹּר כִּי הָאָרֶץ שֶׁמּוֹצִיאָה אֵלָיו הַפֵּרוֹת בְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה – לֹא בְּכֹחָהּ וּסְגֻלָּתָהּ תוֹצִיא אוֹתָם, כִּי יֵשׁ אֲדוֹן עָלֶיהָ וְעַל אֲדוֹנֶיהָ.
וְנוֹהֶגֶת מִצְוָה זוֹ בְּאֲנָשִׁים וּבְנָשִׁים, בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בִּלְבַד מִן הַתּוֹרָה, וּבַזְּמַן שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל שָׁם. וּמִדְּרַבָּנָן נוֹהֶגֶת הַמִּצְוָה אֲפִילוּ בַּזְּמַן הַזֶּה, רַק בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. (וְכֵן נוֹהֶגֶת מִצְוָה זוֹ מִדְּרַבָּנָן בְּכָל מָקוֹם שֶּׁהֶחְזִיקוּ בּוֹ עוֹלֵי בָּבֶל בִּזְמַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הַשֵּׁנִי, עַד הָעִיר כְּזִיב, וּכְזִיב עַצְמָה אֵינָהּ בִּכְלָל זֶה). וְהָעוֹבֵר עַל זֶה בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם, וְאָסַף אֶת פֵּירוֹת הָאִילָן בִּשְׁבִיעִית כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹשֶׂה זֹאת בְּכָל שָׁנָה, לוֹקֶה.
