מצוה של) מצות ספירת שבע שבתות שנים

פרשת אמור

"וספרת לך שבע שבתות שנים, שבע שנים שבע פעמים" (ויקרא כה ח)

מצוות עשה למנות השנים, שבע שנים, שבע פעמים, עד שנת היובל, בהיותנו בארץ ישראל אחר התנחלנו בה, שנאמר 'וספרת לך שבע שבתות שנים, שבע שנים שבע פעמים'. וזאת המצוה, כלומר, זאת הספירה של שנות השמטה עד שנת היובל, נמסרה לבית דין הגדול, כלומר הסנהדרין. וכן היא המצוה, שהיו מונין שנה שנה, ושבוע שבוע של שנים עד שנת היובל, כמו שאנו מונים את ימי העומר, ואחר כך מקדשים שנת החמישים בשביתת הארץ, ובקריאת דרור לכל העבדים והשפחות, וכל הקרקעות חוזרות לבעליהם.

משרשי המצוה על צד הפשט, שרצה השם יתברך להודיע לעמו כי הכל שלו, ולבסוף ישוב כל דבר לאשר חפץ הוא ליתנו בתחלה, כי לו הארץ, כמו שכתוב 'כי לי כל הארץ', ועם מצוה זו של הספירה של ארבעים ותשע שנה, ירחיקו עצמם שלא יגזלו קרקע של חבירם ולא יחמדוה בלבם, בדעתם כי הכל שב לאשר חפץ הא-ל שתהיה לו.

מדיני המצוה, שאין חיוב מצוה זו נוהג עד אחר כבוש וחלוק הארץ, ומשגלה שבט ראובן וגד וחצי שבט מנשה – בטלה מצוה זו, לפי שבטלו היובלות מאותו זמן ואילך, שנאמר 'וקראתם דרור בארץ לכל יושביה', בזמן שכל יושביה עליה דוקא, וגם שלא יהיו מעורבים, אלא יושבים בתקנתם.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
ביאור רחב של המצוה
מתוך הספר 'קדשנו במצוותיך' – תרי"ג מצוות מבוארות

מִצְוַת עֲשֵׂה לִמְנוֹת אֶת הַשָּׁנִים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אַחַר שֶׁהִתְנַחֲלְנוּ בָּהּ, שֶׁבַע שֶׁבַע שָׁנִים, עַד שְׁנַת הַיּוֹבֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כה ח) 'וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים וְהָיוּ לְךָ יְמֵי שֶׁבַע שַׁבְּתֹת הַשָּׁנִים תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים שָׁנָה'. וּמִצְוָה זוֹ שֶׁל סְפִירַת שְׁנֵי שְׁמִיטָה עַד שְׁנַת הַיּוֹבֵל מְסוּרָה לְבֵית דִּין הַגָּדוֹל, הַסַּנְהֶדְרִין. וְכָךְ הוּא עִנְיַן הַמִּצְוָה, שֶׁהָיוּ מוֹנִים שָׁנָה שָׁנָה, וּשְׁמִטָּה שְׁמִיטָה, עַד שְׁנַת הַיּוֹבֵל, כְּמוֹ שֶׁאָנוּ מוֹנִים אֶת יְמֵי הָעֹמֶר, וְאַחַר כָּךְ מְקַדְּשִׁים אֶת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים בִּשְׁבִיתַת הָאָרֶץ, בִּקְרִיאַת דְּרוֹר לְכָל הָעֲבָדִים וְהַשְּׁפָחוֹת, וּבְהַחְזָרַת הַקַּרְקָעוֹת לְבַעְלֵיהֶן.

מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה עַל צַד הַפְּשָׁט, שֶׁרָצָה ה' לְהוֹדִיעַ לְעַמּוֹ כִּי הַכֹּל שֶׁלּוֹ, וּלְבַסּוֹף יָשׁוּב כָּל דָּבָר לַאֲשֶׁר חָפֵץ הוּא לִתְּנוֹ בִּתְחִלָּה, כִּי לוֹ הָאָרֶץ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּעִנְיַן זֶה (ויקרא כה כג) 'וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת כִּי לִי הָאָרֶץ כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי'. וְעִם מִצְוָה זוֹ שֶׁל סְפִירַת שָׁנָה שָׁנָה, יַרְחִיקוּ בְּנֵי אָדָם אֶת עַצְמָם שֶׁלֹּא יִגְזְלוּ קַרְקַע שֶׁל אַחֵר וְלֹא יַחְמְדוּהָּ בְּלִבָּם, כִּי יֵדְעוּ וְיִזְכְּרוּ שֶׁהַכֹּל שָׁב לַאֲשֶׁר חָפֵץ הָאֵל שֶׁתִּהְיֶה לוֹ. וְעִנְיָן זֶה שֶׁל יוֹבֵל דּוֹמֶה קְצָת לְמַה שֶׁנָּהוּג לַעֲשׂוֹת בְּמַלְכוּת בָּשָׂר וָדָם, שֶּׁהַמְּלָכִים לוֹקְחִים לִפְעָמִים קַרְקָעוֹת שֶׁבְּיַד הַשָּׂרִים, כְּדֵי לְהַזְכִּיר לָהֶם אֶת יִרְאַת הַמֶּלֶךְ. וְכֵן הַדָּבָר הַזֶּה, שֶׁרָצָה ה' שֶּׁתָּשׁוּב כָּל קַרְקַע לְמִי שֶׁקִּבֵּל אֶת אֲחוּזַת הָאָרֶץ מֵה' בָּרוּךְ הוּא, וְכֵן כָּל עֶבֶד אִישׁ יֵצֵא מִתַּחַת יָד הָאָדוֹן וְיִהְיֶה בִּרְשׁוּת בּוֹרְאוֹ. וְאוּלָם, מַלְכֵי אֶרֶץ יַעֲשׂוּ כֵּן מִיִּרְאָתָם פֶּן יִמְרְדוּ בָּהֶם הַשָּׂרִים, וְאִילוּ הָאֵל בָּרוּךְ הוּא צִוָּה לְעַמּוֹ כֵּן כְּדֵי לְזַכּוֹתָם וּלְהֵיטִיב לָהֶם, כִּי ה' חָפֵץ לְהֵיטִיב לָהֶם בְּטוּבוֹ הַגָּדוֹל. עוֹד שָׁמַעְתִּי מִפִּי הַחֲכָמִים, שֶׁיֵּשׁ בְּעִנְיַן הַיּוֹבֵל סוֹד נִפְלָא, וְכִי בּוֹ נִרְמְזוּ כָּל יְמֵי הָעוֹלָם וּשְׁנוֹתָיו. גַּם בְּעִנְיַן הַשְּׁבִיעִיּוֹת, שֶׁנִּצְטַוֵּינוּ לִמְנוֹת הַשָּׁנִים שֶׁבַע שֶׁבַע וְלֹא שְׁמֹנֶה שְׁמֹנֶה אוֹ תֵּשַׁע תֵּשַׁע, וְלֹא פָּחוֹת מִשֶּׁבַע, גַּם בָּזֶה אָמְרוּ שֶׁיֵּשׁ עִנְיַן שֶׁל חָכְמָה גְּדוֹלָה וְטוֹבָה, יְדָעוּהוּ הֵם וְלֹא יִרְצוּ לְמוֹסְרוֹ לְכָל אָדָם. וְאַף כִּי לֹא נִגְלֶה לָנוּ סוֹדָם, הִשְׁגַּחְנוּ בְּדָבָר זֶה, כִּי אָכֵן הֵיקֶף הַשְּׁבִיעִיּוֹת סָדוּר בְּהַרְבֵּה מִמִּצְווֹתֵנוּ, הִנְנוּ מַחְזִיקִים בִּמְלָאכָה שֵׁשֶׁת יָמִים, וּבַשְּׁבִיעִי נִשְׁבּוֹת, נַּעֲבֹד הָאֲדָמָה שֵׁשׁ שָׁנִים וּבַשְּׁבִיעִית נִשְׁבּוֹת, וְאַחַר שֶׁבַע שְׁבִיעִיּוֹת שֶׁל שָׁנִים גַּם כֵּן נִשְׁבּוֹת שָׁנָה אַחַת, וְזֶהוּ הַיּוֹבֵל שֶׁאָנוּ עוֹסְקִים בּוֹ. וְחַג הַפֶּסַח הוּא שִׁבְעָה יָמִים, וְחַג הַסֻּכּוֹת כְּמוֹ כֵן שִׁבְעָה, וְאַחַר הַשִּׁבְעָה נָחוֹג הָעֲצֶרֶת. וּכְמוֹ כֵן נִמְנֶה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת מִפֶּסַח עַד עֲצֶרֶת, וְאַחַר מִנְיַן הַשִּׁבְעָה נָחוֹג חַג הָעֲצֶרֶת. וּכְמוֹ כֵן נִמְצָא כְּרִיתַת בְּרִית שֶׁהוּא דָּבָר הַנַּעֲשָׂה לְקִיּוּם עִנְיַן, שֶּׁנַּעֲשָׂה בְּמִסְפַּר שִׁבְעָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (בראשית כא ל) 'כִּי אֶת שֶׁבַע כְּבָשֹׂת תִּקַּח מִיָּדִי'. וְכֵן בִּלְעָם, שֶׁהָיָה חָכָם, עָשָׂה שִׁבְעָה מִזְבְּחוֹת. וּכְמוֹ כֵן לְשׁוֹן שְׁבוּעָה, שֶׁהוּא מְתֻרְגָּם קִיּוּם, אָמְרוּ מִן הַחֲכָמִים שֶׁהוּא נִגְזַר מִלָּשׁוֹן שִׁבְעָה. וְכֵן עוֹד מְקוֹמוֹת רַבִּים.

מִדִּינֵי הַמִּצְוָה, מַה שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל שֶּׁאֵין חִיּוּב מִצְוַת מִנְיַן זֶה עַד אַחַר כִּבּוּשׁ וְחִלּוּק הָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר לְגַבֵּי מִצְוַת שְׁמִיטָה, הַתְּלוּיָה בְּמִצְוַת הַיּוֹבֵל, (ויקרא כה ג) 'שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ', וּלְשׁוֹן 'שָׂדְךָ' וְ'כַרְמְךָ' הַיְנוּ שֶׁיִּהְיֶה כָּל אֶחָד וְאֶחָד מַכִּיר אַרְצוֹ, שָׂדֵהוּ וְכַרְמוֹ, וְרַק מֵאוֹתוֹ זְמַן הִתְחִילוּ לִמְנוֹת שְׁמִיטוֹת וְיוֹבְלוֹת. וּמִזְמַן שֶׁגָּלוּ שֵׁבֶט רְאוּבֵן וְגָד וַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה בָּטְלָה מִצְוָה זוֹ, לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כה י) 'וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ', בִּזְמַן שֶׁכָּל יוֹשְׁבֶיהָ עָלֶיהָ דַּוְקָא, וְגַם שֶׁלֹּא יִהְיוּ מְעֹרָבִים אֶלָּא יוֹשְׁבִים בִּמְקוֹמָם. וְכֵיוָן שֶׁבָּטְלוּ הַיּוֹבְלוֹת מֵאוֹתוֹ הַזְּמַן וָאֵילָךְ, בָּטְלָה מִצְוַת סְפִירַת הַשָּׁנִים. וּבִזְמַן שֶׁהַיּוֹבֵל נוֹהֵג בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, הֲרֵי הוּא נוֹהֵג גַּם בְּחוּץ לָאָרֶץ לְעִנְיָן שִׁחְרוּר הָעֲבָדִים, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כה יא) 'יוֹבֵל הִיא', כְּלוֹמַר, בְּכָל מָקוֹם. וּבַזְּמַן שֶׁהַיּוֹבֵל נוֹהֵג, נוֹהֲגִים מִן הַתּוֹרָה דִּין עֶבֶד עִבְרִי (מצוה מב), דִּין בָּתֵּי עָרֵי חוֹמָה (מצוה שמא), דִּין שְׂדֵה חֲרָמִים (מצוה שנז), דִּין שְׂדֵה אֲחוּזָה (מצוה שלט), וּמְקַבְּלִים גֵר תּוֹשָׁב, וְנוֹהֶגֶת שְׁבִיעִית בְּאֶרֶץ (מצוה שכו), וְהַשְׁמָטַת כְּסָפִים בְּכָל מָקוֹם (מצוה תעז). אַךְ בִּזְמַן שֶּׁאֵין הַיּוֹבֵל נוֹהֵג, אֵין נוֹהֲגִים כָּל אֵלּוּ כְּלָל, מִלְּבַד שְׁמִטַּת קַרְקַע בַּשְּׁבִיעִית שֶׁנּוֹהֶגֶת בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מִדְּרַבָּנָן, וְכֵן שְׁמִטַּת כְּסָפִים שֶׁנּוֹהֶגֶת מִדְּרַבָּנָן בְּכָל מָקוֹם.

וְנוֹהֶגֶת מִצְוָה זוֹ רַק בִּזְמַן שֶׁהַיּוֹבֵל נוֹהֵג, וְהִיא מֻטֶּלֶת עַל בֵּית דִּין הַגָּדוֹל, שֶׁהֵם הַסַּנְהֶדְרִין.