מצוה תקעט) מצוה על הרוצה לגרש את אשתו שיגרשנה בשטר
פרשת כי תצא
"וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה ושילחה מביתו" (דברים כד, א)
מצוות עשה, שנצטוינו כשנרצה לגרש נשותינו, לגרש אותן בכתב, ועל זה הכתב יאמר הכתוב 'ספר כריתות', והוא שיקראו אותו רבותינו זכרונם לברכה 'גט', וכמו כן המתרגם תרגם ספר זה גט, ועל זה נאמר 'וכתב לה ספר כריתת ונתן בידה ושלחה מביתו'.
משרשי המצוה, שציותנו התורה שלא יגרש אדם את אשתו בדיבור בלבד, פן יהיה לנו זה לאבן נגף ולצור מכשול להיות זמה בתוך עמנו, שתטעון המזנה על בעלה כי הוא גרשה ממנו, גם יהיה מעשה הגירושין מצוי הרבה. אכן עתה שנתחייבנו לכתוב הדברים בספר, ולהחתים עליו עדים, צריכה כל אשה הטוענת שהתגרשה להראות את שטר גירושיה. ועוד תועלת בדבר, כי בתוך כך תנוח חמת האיש לפעמים, וינחם מלגרש אותה, וגדול השלום.
מדיני המצוה מה שאמרו חז"ל שהגט שזכרנו צריך האיש ליתנו ביד האשה או ביד שלוחה, ששלוחו של אדם כמותו. וכן יכול ליתנו לתוך חצרה ומתגרשת בכך, והוא שתהא עומדת שם בתוך רשותה. ועוד אמרו חז"ל, שזה שנאמר בתורה 'וכתב לה ספר כריתות' אין כוונת הכתוב שיכתוב הוא בידו, אלא אחד הכותב בידו או שאמר לאחר לכתוב וליתן לה, ואחד הנותן בידה או שאמר לאחר לתת לה, לא נאמר 'וכתב' אלא להודיע שאין מתגרשת אלא בכתב, ולא נאמר 'ונתן' אלא לומר שלא תקח מעצמה. ואי אפשר לנתינת גט בלא עדים, שנאמר על פי שנים עדים יקום דבר.
ועשרה דברים הם הנקראין עיקרי גירושין מן התורה, ואלו הן, א', שלא יגרש האיש אלא ברצונו, ומהן שכופין אותו על ידי ישראל עד שיאמר רוצה אני. ב', ושיגרש בכתב ולא בדבר אחר. ג', ושיהיה ענין הכתב שגירשה והסירה מקנינו. ד', ושיהיה ענינו דבר הכורת בינו לבינה. ה', ושיהא נכתב לשמה. ו', שלא יהיה הגט מחוסר מעשה אחר כתיבתו אלא נתינתו. ז', ושיתננו לה. ח', ושיתננו לה בפני עדים. ט', ושיתננו לה בתורת גירושין. י', ושיהיה הבעל או שלוחו הוא שיתננו לה. וכל אלו מבוארין במשמעות הכתוב. ושאר הדברים שבגט כגון הזמן וחתימת העדים וכיוצא בהן הכל מדברי סופרים. ועיקרו של גט הוא שיאמר האיש לאשה אני פלוני מגרש אותך פלונית שהיית אשתי קודם מעשה גט זה, והרי את מותרת לכל אדם. ומכל מקום נהגו כל ישראל לכתוב הגט בלשון ארמי, אף על פי שמותר לכותבו בכל לשון לכתחלה.
ונוהגת מצות גיטין בכל מקום ובכל זמן.
ועובר על זה וגירש את אשתו ולא כתב לה הגט כמצות התורה וכענין שפירשו חכמינו זכרונם לברכה, ביטל עשה זה. ועונשו גדול מאד, לפי שדינה כאשת איש והוא מחזיק אותה כמגורשת, ועונש אשת איש ידוע כי הוא מן העברות החמורות בתורה יותר.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
ביאור רחב של המצוה
מתוך הספר החדש 'קדשנו במצוותיך'
מִצְוַת עֲשֵׂה, שֶׁהָרוֹצֶה לְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ יַעֲשֶׂה כֵּן עַל יְדֵי כְּתָב, וּכְתָב זֶה מְכֻנֶּה בַּפָּסוּק 'סֵפֶר כְּרִיתֻת', וּמְכֻנֶּה בִּלְשׁוֹן חֲזַ"ל 'גֵּט', שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כד א) 'כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה וּבְעָלָהּ וְהָיָה אִם לֹא תִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת וְנָתַן בְּיָדָהּ וְשִׁלְּחָהּ מִבֵּיתוֹ'.
מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה, שֶׁכַּאֲשֶׁר יִרְצֶה הָאָדָם לְגָרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ לֹא יַעֲשֶׂה כֵּן בְּדִבּוּר בִּלְבַד, פֶּן יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְאֶבֶן נֶגֶף וּלְצוּר מִכְשׁוֹל, לִהְיוֹת זִמָּה בְּתוֹךְ עַמֵּנוּ, שֶׁתִּטְעַן הַמְּזַנָּה עַל בַּעְלָהּ כִּי הוּא גֵּרְשָׁהּ מִמֶּנּוּ. וְעוֹד, שֶׁעַל יְדֵי זֶה יִהְיֶה מַעֲשֵׂה הַגֵּרוּשִׁין מָצוּי מְאֹד. אָכֵן, עַתָּה שֶׁנִּתְחַיַּבְנוּ לִכְתֹּב הַדְּבָרִים בְּסֵפֶר, וּלְהַחְתִּים בּוֹ עֵדִים, כָּל אִשָּׁה הַטּוֹעֶנֶת שֶׁהִתְגָּרְשָׁה – צְרִיכָה לְהַרְאוֹת שְׁטַר עַל כָּךְ. וְעוֹד תּוֹעֶלֶת בַּדָּבָר, כִּי מִתּוֹךְ אֲרִיכוּת הַזְּמַן שֶׁל כְּתִיבַת הַסֵּפֶר וְהַחְתָּמַת הָעֵדִים, תָנוּחַ חֲמַת הָאִישׁ לִפְעָמִים, וְיִתְחָרֵט עַל מַחְשַׁבְתּוֹ לְגָרְשָׁהּ, וְגָדוֹל הַשָּׁלוֹם.
מִדִּינֵי הַמִּצְוָה מַה שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל שֶׁהַגֵּט שֶׁהִזְכַּרְנוּ צָרִיךְ הָאִישׁ לִתְּנוֹ בְּיַד הָאִשָּׁה, אוֹ בְּיַד שְׁלוּחָהּ. וּמַה שֶׁנֶּאֱמַר בַּתּוֹרָה 'וְכָתַב לָהּ סֵפֶר כְּרִיתֻת' אֵין הַכַּוָּנָה שֶׁיִּכְתְּבֶנּוּ בְּעַצְמוֹ דַּוְקָא, אֶלָּא יָכוֹל לוֹמַר לְאַחֵר לִכְתֹּב עֲבוּרוֹ וּבִשְׁלִיחוּתוֹ. וְאֵין נְתִינַת הַגֵּט מוֹעִילָה בְּלֹא עֵדִים, שֶׁנֶּאֱמַר 'עַל פִּי שְׁנֵי עֵדִים אוֹ עַל פִּי שְׁלֹשָׁה עֵדִים יָקוּם דָּבָר' (דברים יט טו), וּלְפִיכָךְ אָמְרוּ חֲזַ"ל שֶׁאִם נָתַן לָהּ גֵּט בֵּינוֹ לְבֵינָהּ, וַאֲפִילוּ בְּעֵד אֶחָד, שֶׁאֵינוֹ גֵּט כְּלָל. וַעֲשָׂרָה דְּבָרִים הֵם עִקְּרֵי הִלְכוֹת גֵּרוּשִׁין מִן הַתּוֹרָה, וְאֵלּוּ הֵן: א. שֶׁלֹּא יְגָרֵשׁ הָאִישׁ אֶלָּא בִּרְצוֹנוֹ וְיֵשׁ מִקְרִים שֶׁבֵּית דִּין כּוֹפִים אוֹתוֹ לְגָרֵשׁ עַד שֶּׁיֹּאמַר רוֹצֶה אֲנִי]. ב. שֶׁיְּגָרֵשׁ בִּכְתָב. ג. שֶׁיִּהְיֶה כָּתוּב שָׁם עִנְיַן זֶה שֶׁל גֵּרוּשִׁין. ד. שֶׁיִּהְיֶה עִנְיָנוֹ דָּבָר הַכּוֹרֵת לְגַמְרֵי בֵּינוֹ לְבֵינָהּ וְאֵינוֹ תּוֹלֶה אֶת הַגֵּרוּשִׁין בִּתְנָאִים מְסֻיָּמִים וְכַדּוֹמֶה]. ה. שֶׁיְּהֵא נִכְתַּב לִשְׁמָהּ. ו. שֶׁלְּאַחַר כְּתִיבָתוֹ לֹא יְהֵא מְחֻסָּר דָּבָר מִלְּבַד הַמְּסִירָה וְלָכֵן אִם הוּא מְחֻבָּר הוּא פָּסוּל, כִּי הוּא מְחֻסָּר קְצִיצָה]. ז. שֶׁיִּתְּנֶנּוּ לָאִשָּׁה. ח. שֶׁתְּהֵא הַנְּתִינָה בִּפְנֵי עֵדִים. ט. שֶׁתְּהֵא הַנְּתִינָה לְשֵׁם גֵּרוּשִׁין. י. שֶׁתְּהֵא הַנְּתִינָה מִיַּד הַבַּעַל אוֹ שְׁלוּחוֹ. וּשְׁאָר הַדְּבָרִים שֶׁבַּגֵט, כְּגוֹן הַזְּמַן וַחֲתִימַת הָעֵדִים וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן הַכֹּל מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. וְעִקָּרוֹ שֶׁל גֵּט הוּא שֶׁיִּכְתֹּב הָאִישׁ לָאִשָּׁה 'אֲנִי פְּלוֹנִי מְגָרֵשׁ אוֹתָךְ פְּלוֹנִית שֶּׁהָיִית אִשְׁתִּי קֹדֶם מַעֲשֵׂה גֵּט זֶה, וַהֲרֵי אַתְּ מוּתֶּרֶת לְכָל אָדָם'. וּמִכָּל מָקוֹם נָהֲגוּ כָּל יִשְׂרָאֵל לִכְתֹּב הַגֵּט בְּלָשׁוֹן אֲרָמִית, אַף עַל פִּי שֶׁמֻּתָּר לְכַתְּחִלָּה לְכוֹתְבוֹ בְּכָל לָשׁוֹן.
וְנוֹהֶגֶת מִצְוָה זוֹ בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן. וְהָעוֹבֵר עַל זֶה, וְגֵרֵשׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְלֹא כָּתַב לָהּ הַגֵּט כְּמִצְוַת הַתּוֹרָה וּכְעִנְיָן שֶׁפֵּרְשׁוּ חֲזַ"ל, בִּטֵל מִצְוַת עֲשֵׂה זוֹ. וְעוֹנְשׁוֹ גָּדוֹל מְאֹד, כֵּיוָן שֶׁלְּפִי הָאֱמֶת אֵינָה מְגֹרֶשֶׁת כְּלָל וְדִינָהּ כְּאֵשֶׁת אִישׁ, וְהוּא מַחֲזִיק אוֹתָהּ כִּמְגֹרֶשֶׁת, וּמִתּוֹךְ כָּךְ יִכָּשְׁלוּ בָּהּ בְּנֵי אָדָם, וְעֹנֶשׁ אֵשֶׁת אִישׁ יָדוּעַ, כִּי הוּא מִן הָעֲבֵרוֹת הַחֲמוּרוֹת בְּיוֹתֵר שֶּׁבַּתּוֹרָה (מצוה לה).
