ספר המדע: הלכות עבודת כוכבים, פרק ב, א-ב
א) עיקר הצווי בעבודת כוכבים הוא שלא לעבוד אחד מכל הברואים, לא מלאך, ולא גלגל, ולא כוכב, ולא אחד מארבעה היסודות [שהם אש, עפר, רוח ומים], ולא אחד מכל הנבראים מהן, ואף על פי שהעובד יודע שה' הוא האלהים, והוא עובד את הנברא הזה על דרך שעבד אנוש ואנשי דורו תחלה, מחמת שהוא חושב שבכך הוא מכבד את ה', הרי זה עובד כוכבים, וענין זה הוא שהזהירה תורה עליו ואמרה 'ופן תשא עיניך השמימה וראית את השמש וגו' אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים', כלומר, שמא תשוט בעין לבך, ותראה שאלו הן המנהיגים את העולם בפועל, והם שחלק ה' אותם לכל העולם להיות חיים והווים, ואינם נפסדים כמנהגו של עולם, ותאמר שראוי להשתחוות להם ולעובדן, ובענין הזה צוה ה' ואמר 'השמרו לכם פן יפתה לבבכם', כלומר, שלא תטעו בהרהור הלב לעבוד אלו להיות סרסור ביניכם ובין הבורא:
ב) ספרים רבים חברו עובדי כוכבים בעבודתה, היאך עיקר עבודתה, ומה מעשיה ומשפטיה, וצונו הקדוש ברוך הוא שלא לקרות באותן הספרים כלל, ולא נהרהר בה, ולא בדבר מדבריה. ואפילו להסתכל בדמות הצורה של עבודת כוכבים, אסור, שנאמר 'אל תפנו אל האלילים'. ובענין הזה נאמר 'ופן תדרוש לאלהיהם לאמר, איכה יעבדו הגויים האלו את אלוהיהם', כלומר, שלא תשאל על דרך עבודתה היאך היא, אף על פי שאין אתה עובדה, כיון שדבר זה גורם להפנות אחריה ולעשות כמה שהן עושין, שנאמר בסיום אותו פסוק 'ואעשה כן גם אני':
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
