ספר המדע: הלכות עבודת כוכבים, פרק ב, ג-ד
ג) וכל הלאוין האלו בענין אחד הן, והוא, שלא יפנה האדם אחר עבודת כוכבים, וכל הנפנה אחריה בדרך שהוא עושה בו מעשה, הרי זה לוקה. ולא עבודת כוכבים בלבד הוא שאסור להפנות אחריה במחשבה, אלא כל מחשבה שהוא גורם לו לאדם לעקור עיקר מעיקרי התורה, מוזהרין אנו שלא להעלותה על לבנו, ולא נסיח דעתנו לכך, ולא נחשוב ונמשך אחר הרהורי הלב הללו, מפני שדעתו של אדם קצרה, ולא כל הדעות יכולין להשיג האמת על בוריו, ואם ימשך כל אדם אחר מחשבות לבו, נמצא מחריב את העולם לפי קוצר דעתו. כיצד, פעמים יתור אחר עבודת כוכבים, ופעמים יחשוב ביחוד הבורא, שמא הוא שמא אינו, מה למעלה ומה למטה, מה לפנים ומה לאחור, ופעמים יבוא להרהר בנבואה, שמא היא אמת שמא היא אינה, ופעמים בתורה, שמא היא מן השמים שמא אינה, ואינו יודע המדות שידין בהן עד שידע האמת על בוריו, ונמצא יוצא לידי מינות. ועל ענין זה הזהירה תורה ונאמר בה 'ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים', כלומר, לא ימשך כל אחד מכם אחר דעתו הקצרה, וידמה שמחשבתו משגת האמת, וכך אמרו חכמים בדרשת פסוק זה, 'אחרי לבבכם' זו מינות, 'ואחרי עיניכם' זו זנות. ולאו זה, אף על פי שהוא גורם לאדם לטרדו מן העולם הבא, אין בו מלקות:
ד) מצות איסור עבודת כוכבים, כנגד המצות כולן היא שקולה, שנאמר 'וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות' וגו', ומפי השמועה למדו [-קיבלו חז"ל], שבעבודת כוכבים הכתוב מדבר, הא למדת – ויש לך ללמוד מכך שכתבה על כך התורה לשון 'כל המצוות', שכל המודה בעבודת כוכבים כופר בכל התורה כולה, ובכל הנביאים, ובכל מה שנצטוו הנביאים מאדם ועד סוף העולם, שנאמר 'מן היום אשר צוה ה' והלאה לדורותיכם'. וכל הכופר בעבודת כוכבים, הרי זה מודה בכל התורה כולה, ובכל הנביאים, ובכל מה שנצטוו הנביאים מאדם ועד סוף העולם, והוא עיקר כל המצות כולן:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
