ספר המדע: הלכות תלמוד תורה, פרק ו, יד
יד) במה דברים אמורים, שהמנודה לתלמיד אינו מנודה לרב, וכן המנודה לאחד מישראל אינו מנודה לנשיא, במי שנדוהו על שבזה תלמידי חכמים, אבל מי שנידוהו על שאר דברים שחייבים עליהם נידוי, אפילו נידהו קטן שבישראל, חייב הנשיא וכל ישראל לנהוג בו נידוי, עד שיחזור בתשובה מדבר שנידוהו בשבילו, ויתירו לו:
ועל עשרים וארבעה דברים מנדין את האדם, בין איש בין אשה, ואלו הן: א) המבזה את החכם, ואפילו לאחר מותו: ב) המבזה שליח בית דין: ג) הקורא לחבירו עבד: ד) מי ששלחו לו בית דין, וקבעו לו זמן לבוא, ולא בא: ה) המזלזל בדבר אחד מדברי סופרים, ואין צריך לומר אם הוא מזלזל בדברי תורה: ו) מי שלא קיבל עליו את הדין, לשלם מה שחייבוהו בית דין, מנדין אותו עד שיתן: ז) מי שיש ברשותו דבר המזיק, כגון כלב רע או סולם רעוע, מנדין אותו עד שיסיר היזקו: ח) המוכר קרקע שלו, הסמוכה לקרקע של חבירו, לעובד כוכבים, מנדין אותו עד שיקבל עליו כל אונס שיבא מן העובד כוכבים לישראל חבירו בעל המצר: ט) המעיד על ישראל בערכאות של עובדי כוכבים, והוציא ממנו בעדותו ממון שלא כדין ישראל, מנדין אותו עד שישלם: י) טבח כהן שאינו מפריש המתנות כהונה ונותנן לכהן אחר, אלא נוטלן לעצמו, מנדין אותו עד שיתן: יא) המחלל יום טוב שני של גליות, אף על פי שבזמן הזה הוא רק מנהג: יב) העושה מלאכה בערב הפסח אחר חצות: יג) המזכיר שם שמים לבטלה או לשבועה בדברי הבאי: יד) המביא את הרבים לידי חלול השם: טו) המביא את הרבים לידי אכילת קדשים בחוץ: טז) המחשב שנים [אם תהיינה מעוברות או לא] וקובע חדשים [אם יהיו מלאים או חסרים] בחוצה לארץ: יז) המכשיל את העור: יח) המעכב את הרבים מלעשות מצוה: יט) טבח שיצאה טרפה מתחת ידו: כ) טבח שלא בדק סכינו לפני חכם: כא) המקשה עצמו לדעת: כב) מי שגירש את אשתו, ועשה בינו ובינה שותפות, או משא ומתן, המביאין להן להזקק זה לזה, כשיבואו לבית דין מנדין אותם: כג) חכם ששמועתו רעה: כד) המנדה מי שאינו חייב נידוי:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
