ספר המדע: הלכות תלמוד תורה, פרק ז, א-ג

א) חכם זקן בחכמה, וכן נשיא או אב בית דין שסרח [-שחטא], אין מנדין אותו בפרהסיא לעולם, ואפילו חטא כמה פעמים, אלא אם כן עשה כירבעם בן נבט וחבריו, שחטאו והחטיאו את כל ישראל בעבודה זרה. אבל כשחטא שאר חטאות, מלקין אותו בצנעה, שנאמר 'וכשלת היום וכשל גם נביא עמך לילה', ויש ללמוד מלשון הפסוק, שאף על פי שכשל, כסהו והסתר את עונשו כלילה. ואומרין לו 'הכבד ושב בביתך', והיינו שינהג בנידוי, אך אומרים לו כן בדרך רמז, כדי שלא לנדותו בפרהסיא. וכן כל תלמיד חכמים שנתחייב נידוי, אף על פי שאפשר לנדותו, מכל מקום אסור לבית דין לקפוץ ולנדותו במהרה, אלא בורחין מדבר זה ונשמטין ממנו. וחסידי החכמים היו משתבחין שלא נמנו [-לא עמדו למנין] מעולם כדי לנדות תלמיד חכמים, אף על פי שנמנין להלקותו, אם נתחייב מלקות, ואפילו נתחייב רק מכת מרדות על כך שעבר על איסור דרבנן, נמנין עליה להכותו.

ב) וכיצד הוא הנידוי, אומרין 'פלוני בשמתא', ואם נידוהו בפניו, אומרין 'פלוני זה בשמתא'. והחרם, אומרין 'פלוני מוחרם'. ולשון 'ארור', יש בו אלה, יש בו שבועה, ויש בו נידוי.

ג) וכיצד מתירין את הנידוי או את החרם, אומרין לו 'שרוי לך, ומחול לך'. ואם התירוהו שלא בפניו, אומרין 'פלוני שרוי לו ומחול לו'.