ספר זמנים: הלכות חמץ ומצה, פרק ו, ח-ט
ח) הכהנים יוצאין ידי חובת אכילת מצה בחלה ובתרומה, המותרת להם באכילה, אף על פי שהיא מצה שאינה ראויה לכל אדם. וכן יוצאין [-יוצא כל אדם ידי חובתו] במצה של מעשר שני בירושלים, ששם היא מותרת באכילה. אבל אין יוצאין במצה של בִּכּוּרִים אפילו בירושלים, מפני שהבכורים אין להם היתר בכל המושבות, ואילו מעשר שני אפשר שיפדה ויאכל בכל מקום, וכתוב 'בכל מושבותיכם תאכלו מצות', ללמד שרק מצה הראויה להאכל בכל המושבות היא שיוצאין בה ידי חובה:
ט) חלות הבאות עם קרבן תודה, ורקיקי נזיר, שעשה אותן האדם לעצמו, אין יוצאין בהן ידי חובה בפסח, שנאמר 'ושמרתם את המצות', ללמד שרק מצה המשתמרת לענין מצה בלבד הוא שיוצאין בה, אבל זו משתמרת לענין הזבח. ואם עשאן למכור בשוק למי שחייב בהבאת קרבנות אלו, הרי זה יוצא בה ידי חובתו בפסח, כיון שהעושה למכור בשוק דעתו שאם לא ימכרו יאכל אותן, ונמצא בשעת עשייתן שמרן לשם מצה:
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
