ספר זמנים: הלכות עירובין, פרק ז, ו-ז
ו) אמר 'שביתתי תחת אילן פלוני', או 'תחת סלע פלוני', אם יש תחת אותו אילן או אותו סלע שמונה אמות או יתר, לא קנה שביתה, שהרי עדיין לא כיון בדיוק את מקום שביתתו, שאם בא לשבות בתוך ארבע אמות אלו, יש לחשוש שמא בארבע אמות האחרות הוא שקנה שביתה:
ז) לפיכך, צריך להתכוין לשבות בעיקרו של העץ, או בארבע אמות שבדרומו או שבצפונו. ואם היה תחתיו פחות משמנה אמות, ונתכוין לשבות תחתיו, אף שלא אמר בדיוק היכן תהיה שביתתו, מכל מקום קנה, שהרי אין שם שיעור של שני מקומות, והיינו שמונה אמות, אלא פחות, ונמצא שבכל ארבע אמות שיבחר בהכרח מעורב חלק ממקום שביתתו, והרי מקצת מקומו מסויים, ודי בכך כדי לקנות שביתה. היו שנים באים בדרך, ורק אחד מהן מכיר אילן או גדר או מקום שהוא קובע בו שביתה, והשני אינו מכיר, זה שאינו מכיר מוסר שביתתו למכיר, שיקנה עבורו שביתה, והמכיר מתכוין לשבות הוא וחבירו במקום שהוא מכיר:
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
