ספר זמנים: הלכות קידוש החודש, פרק ד, יז
יז) כשמעברין בית דין את השנה, כותבין אגרות לכל המקומות הרחוקים, ומודיעים אותן שעיברוה, ומפני מה עיברו, ועל לשון הנשיא נכתבו, ואומר להן, יִוָּדַע לכם שהסכמתי אני וחברי והוספנו על שנה זו כך וכך, רצו כותבים תשעה ועשרים יום, רצו כותבים שלשים יום, שחדש העיבור הרשות לבית דין להוסיפו באותו כתב מלא או חסר, לאנשים הרחוקים שמודיעין אותם, כיון שבין כך יוודע להם אחר כך אם היה חסר או מלא (וכיון שהחודש הנוסף הוא אדר ראשון, אין צורך לדעת אם הוא מלא או חסר, וכשיגיע אדר שני יודיעו להם), אבל הם עצמם, בירושלים, לפי הראיה הם עושים, אם מלא אם חסר:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
