ספר זמנים: הלכות שופר וסוכה ולולב, פרק ג, יא-יב

יא) זה (-אותו אדם) שתוקע כשהן יושבין, הוא שתוקע על סדר הברכות כשהן עומדים, ואינו מדבר בין תקיעות שמיושב לתקיעות שמעומד, ואם סח ביניהן, אף על פי שעבר, אינו חוזר ומברך:
יב) בדין היה שיתקעו על כל ברכה כל בבא מהן (שהיא תשר"ת או תש"ת או תר"ת) שלש פעמים, כדרך שתקעו כשהן יושבין, אלא כיון שיצאו מידי ספק בתקיעות שמיושב, אין מטריחין על הצבור לחזור בהן כולן על סדר ברכות, אלא די להן שיתקעו בבא אחת על כל ברכה, כדי שישמעו תקיעות על סדר ברכות. וכל הדברים האלו בצבור, אבל היחיד, בין ששמע על סדר ברכות בין שלא שמע על הסדר, בין מעומד בין מיושב, יצא, ואין בזה מנהג: