ספר זמנים: הלכות שופר וסוכה ולולב, פרק ד, ג
ג) אם לא היו שתי הדפנות סמוכות זו לזו, אלא היו לה שתי דפנות זו כנגד זו, וביניהן מעבר מפולש מצד לצד, עושה דופן שיש ברחבו ארבעה טפחים ומשהו, ומעמידו בפחות משלשה טפחים סמוך לאחת משתי הדפנות, וכשרה. וצריך לעשות לה צורת פתח.
קנים היוצאים מסכך הסוכה לפני הסוכה, ודופן אחת נמשכת עמהן, אין אומרים שכיון שלא היתה כוונתו מתחילה לעשות אלא דופן קצרה, ועל ידי הקנים הנמשכים מהסכך נעשית הדופן ארוכה יותר, והרי זו כסוכה שנעשתה מאליה ללא כוונה לשם סוכה, אלא כיון שקנים אלו לא נעשו מאליהם אלא על ידי הסכך, הרי הן כסוכה:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
