ספר זמנים: הלכות שופר וסוכה ולולב, פרק ד, א-ב
א) שיעור הסוכה, גובהה אין פחות מעשרה טפחים, ולא יתר על עשרים אמה. ורחבה וארכה אין פחות משבעה טפחים על שבעה טפחים. ויש לו רשות להוסיף ברחבה אפילו כמה מילין. היתה פחותה מגובה עשרה טפחים, או מרוחב שבעה על שבעה, או גבוהה מעשרים אמה, אפילו כל שהוא, הרי זו פסולה:
ב) סוכה שאין לה שלש דפנות, פסולה. היו לה שתי דפנות גמורות זו בצד זו, כמין ג"ם (-כציור האות רי"ש), עושה דופן שיש ברחבו יתר על טפח, ומעמידו במרחק פחות משלשה טפחים סמוך לאחד משתי הדפנות, ודיו, וצריך לעשות לה צורת פתח באותו צד שלישי, מפני שאין לה שלש דפנות גמורות. וכבר בארנו בהלכות שבת שצורת פתח האמורה בכל מקום היא אפילו קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן, אף על פי שהקנה העליון אינו מגיע להן:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
