ספר זמנים: הלכות שופר וסוכה ולולב, פרק ה, ז-ח
ז) נסרים שאין ברחבן ארבעה טפחים, מסככין בהן אף על פי שהן משופין. ואם יש ברחבן ארבעה אין מסככין בהן, ואף על פי שאינם משופין, גזרה שמא ישב תחת התקרה, וידמה שהיא כסוכה. נתן עליה נסר אחד שיש ברחבו ארבעה טפחים, כשרה, ואין ישנין תחתיו. והישן תחתיו לא יצא ידי חובתו. היו נסרין שיש ברחבן ארבעה, ואין בעביין ארבעה, והפכן בצידיהן שאין בהן ארבעה, באופן שהסיכוך הוא בעובי ולא ברוחב, וְסִכֵּךְ בהן, הרי זו פסולה, כיון שזה הנסר פסול בין שסיכך ברחבו בין שסיכך בעביו:
ח) תקרה של נסרי עץ שאין עליה 'מעזיבה', שהיא הטיט והאבנים, אלא נסרין של עץ תקועין בלבד, הרי זו פסולה, שהרי לא נעשו לשם סוכה, אלא לשם בית, לפיכך אם פקפק (-הגביה והחזיר את) הנסרים, והניד המסמרים לשם סוכה, הרי זו כשרה, ובלבד שלא יהיה בכל נסר ונסר רוחב ארבעה טפחים, וכן אם נטל אחד מבינתים והניח במקומו סכך כשר לשם סוכה, הרי זו כשרה:
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
