ספר נשים: הלכות אישות, פרק ג
יב) בגרה הבת, אין לאביה בה רשות, והרי היא כשאר כל הנשים שאינם מתקדשות אלא לדעתן. וכן אם השיאה אביה ונתאלמנה או נתגרשה בחיי אביה, הרי היא ברשות עצמה, ואף על פי שעדיין היא קטנה, כיון שנישאת אין לאביה בה רשות לעולם:
יג) נתקדשה קודם שתבגור שלא לדעת אביה, אינה מקודשת. ואפילו אם נתרצה האב אחר שנתקדשה. ואפילו אם נתאלמנה או נתגרשה מן אותן הקידושין, אינה אסורה לכהן, כיון שאין אלו קידושין כלל. ובין היא ובין אביה יכולין לעכב, כלומר, אף אם התרצה כעת האב אין המקדש יכול לחזור ולקדשה בעל כרחה אם אינה רוצה בכך, אלא רק אם שניהם רוצים יכול הוא לקדשה. אבל הקידושין הראשונים אינם כלום אף אם התרצו שניהם, ובין אם נתקדשה בפניו בין שנתקדשה שלא בפניו, כיון שלא היו אלו קידושין מדעתו, אינה מקודשת:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
