ספר נשים: הלכות אישות, פרק ג
יד) היתה הבת ספק בוגרת, בין שקידשה אביה שלא לדעתה, בין שקידשה היא עצמה שלא לדעת אביה, הרי זו מקודשת בספק, לפיכך צריכה גט מספק.
יש אפשרות לאיש לעשות שליח לקדש לו אשה, בין אם שולחו בפירוש לקדש לו אשה פלונית, ובין לקדש לו אשה משאר הנשים, כפי שיבחר עבורו השליח. וכן האשה הגדולה עושה שליח לקבל קידושיה, בין מאיש פלוני, בין מאיש משאר אנשים, כדעת השליח. וכן האב עושה שליח לקבל קידושי בתו כשהיא ברשותו, ואומר האב לבתו הקטנה 'צאי וקבלי קידושיך':
טו) כל העושה שליח לקבל הקידושין, צריך לעשותו בפני עדים, אבל האיש שעשה שליח לקדש לו אשה, אינו צריך לעשותו בעדים, שאין מקום (-אין צורך) לעדים בשליחות האיש אלא כדי להודיע ולברר אמתת הדבר, שלא יוכלו להכחישו, לפיכך אם הודו השליח והמשלח שהיה מינוי לשליחות זו, אינן צריכין עדים, ודין זה הוא כמו בשליח נתינת הגט, וכמו בשליח שהרשהו להפריש לו תרומה וכיוצא בהן, בכל מקום שלוחו של אדם כמותו, ואינו צריך עדים:
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
