ספר נשים: הלכות אישות, פרק ד
ט) חרש (-מי שאינו שומע ואינו מדבר) שנשא פקחת, וכן חרשת שנשאת לפקח, אין קידושיהן גמורין מן התורה, אלא מועילים רק מדברי סופרים, לפיכך, אם בא פקח וקידש אשת חרש הפקחת, המקודשת לחרש רק מדרבנן, הרי זו מקודשת לשני קידושין גמורין, כיון שמן התורה היא נחשבת כפנויה שקדושין תופסים בה, ונותן המקדש השני גט, והיא מותרת שוב לבעלה החרש. אבל השוטה שקידש פקחת, או פקח שקידש שוטה, אין כאן קידושין כלל, לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים.
י) סריס שקידש, בין סריס חמה (-שנולד כשהוא סריס, או שנסתרס על ידי חולי), בין סריס אדם (-שאירע לו כן על ידי מעשה), וכן איילונית (-אשה שאינה ראויה ללדת) שנתקדשה, הרי אלו קידושין גמורין:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
"יְהֵא חִיבּוּר זֶה מִקְבָּץ לְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה כֻּלָּהּ, עִם הַתַּקָּנוֹת, וְהַמִּנְהָגוֹת, וְהַגְּזֵרוֹת,
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
שֶׁנַּעֲשׂוּ מִיְּמוֹת מֹשֶׁה רַבֵּינוּ וְעַד חִבּוּר הַגְּמָרָא... לְפִיכָךְ קָרָאתִי שֵׁם חִיבּוּר זֶה מִשְׁנֶה תּוֹרָה".
(הקדמת הרמב"ם)
